ויקיפדיה

לאופולד לעף – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אלימיט (שיחה | תרומות)
1,701 עריכות
שורה 32:
==ביוגרפיה==
===ראשית חייו===
יהודה לייב לעף{{הערה|באגרותיו, [[שד"ל]] פונה אליו כ'יהודה ליבש לעף' ('אגרות שד"ל, כרך 2', עמ' 1254.) בכרך השני של 'ספר שרגאי', עמ' 34, הוא נזכר על ידי [[מרדכי אליאב]] ויצחק רפאל כ'יהודה לייב-לייבוש לעף'.}} נולד בצ'רנה הורה{{אנ|Černá Hora (Blansko District)}} שב[[מוראביה]], למשפחה היהודית היחידה בכפר. הוא היה דור עשירי ל[[מהר"ל מפראג]] מצד אביו, ומצד אמו היה צאצא של הרב [[מנחם מנדל קרוכמל]].{{הערה|[[שמעון פדרבוש]] (עורך), '''חכמת ישראל במערב אירופה''', הוצאת מ. ניומן, 1958. עמ' 314.}} בני משפחתו הקפידו לאיית את שמם כ'לעף'.{{הערה|[[נורית גוברין]], '''כתיבת הארץ: ארצות וערים על מפת הספרות העברית''', כרמל 1998. עמ' 368.}} בגיל שלוש-עשרה עזב את הבית לטובת לימודים בישיבתו של הרב [[חיים דייטשמן]], אב"ד [[הרובע היהודי בטשביץ'|טרביץ']]. בנוסף שהה גם בישיבות קולין, [[ליפניק על הבצ'ווה|ליפניק]] ו[[אייזנשטט]].
 
ב-1830 נסע ל[[פרוסניץ]], מרכז [[תנועת ההשכלה היהודית|ההשכלה]] במוראביה, שם המשיך בלימודיו אצל רב העיר [[ליב שוואב]]. הלה נודע כנאור וכתומך במשכילים, והיה מושא לעוינותם של [[החת"ם סופר]] ו[[מהר"ם בנט]]. בשנים הבאות עסק בלימודי חול ורכש שליטה בשפות אירופאיות ובספרות. באותה תקופה החל גם בהתכתבות ענפה עם הרב [[אהרן חורין]] מ[[אראד]], מהבולטים שהטיפו לרפורמה דתית. ב-1834 סירב הרב הראשי של מוראביה, [[נחום טרייביטש]], לאשר להעניק לו [[היתר הוראה]] מאחר שהיה משכיל מדי. בעקבות זאת היגר ב-1835 ל[[ממלכת הונגריה]], שם נסמך לרבנות על ידי שוואב, דייטשמן, חורין ו[[שי"ר]]. באותה תקופה מונה שוואב לאב"ד [[בודפשט|פשט]]. בחמש השנים הבאות למד לעף מגוון רחב של נושאים – מתמטיקה, פילוסופיה, תאולוגיה, היסטוריה, ארכאולוגיה ועוד רבים – בגימנסיה הלותרנית של [[פרשבורג]] ובאוניברסיטאות פשט ווינהו[[וינה]], ובמקביל התפרנס כמורה פרטי.▼
 
▲ב-1830 נסע ל[[פרוסניץ]], מרכז [[תנועת ההשכלה היהודית|ההשכלה]] במוראביה, שם המשיך בלימודיו אצל רב העיר [[ליב שוואב]]. הלה נודע כנאור וכתומך במשכילים, והיה מושא לעוינותם של [[החת"ם סופר]] ו[[מהר"ם בנט]]. בשנים הבאות עסק בלימודי חול ורכש שליטה בשפות אירופאיות ובספרות. באותה תקופה החל גם בהתכתבות ענפה עם הרב [[אהרן חורין]] מ[[אראד]], מהבולטים שהטיפו לרפורמה דתית. ב-1834 סירב הרב הראשי של מוראביה, [[נחום טרייביטש]], לאשר להעניק לו [[היתר הוראה]] מאחר שהיה משכיל מדי. בעקבות זאת היגר ב-1835 ל[[ממלכת הונגריה]], שם נסמך לרבנות על ידי שוואב, דייטשמן, חורין ו[[שי"ר]]. באותה תקופה מונה שוואב לאב"ד [[בודפשט|פשט]]. בחמש השנים הבאות למד לעף מגוון רחב של נושאים – מתמטיקה, פילוסופיה, תאולוגיה, היסטוריה, ארכאולוגיה ועוד רבים – בגימנסיה הלותרנית של [[פרשבורג]] ובאוניברסיטאות פשט ווינה, ובמקביל התפרנס כמורה פרטי.
 
===רבנות===
ב-[[10 בספטמבר]] [[1841]] הוזמן לכהן כרב בעיר [[נג'קניז'ה]], וביוני 1842 נשא לאישה את לאונטין, בתו של הרב שוואב. הוא רכש שליטה בהונגריתב[[הונגרית]] וב-1844 היה הרב הראשון במדינה לשאת את דרשותיו בה. הוא הפך למוביל המאבק עבור [[אמנציפציה ליהודים]] בהונגריה. הוא שוכנע כי המפתח לכך הוא באימוץ הלאומיות ה[[מדיארים|מדיארית]] ולכן טיפח קשרי ידידות עם [[פרנץ דיאק]] ואחרים מהחוגים הלאומיים. באותה שנה התפלמס עם [[לאיוש קושוט]] הליברלי כשזה קרא ליהודים לבטל איסורים דתיים כמו [[כשרות]] ולהתבולל כתנאי להשוואת מעמדם האזרחי. הוא הקים בנג'קניז'ה בית-ספר ועודד הכשרה מקצועית. באמצע שנות ה-40, בעת הוועידות שקבעו את מסלולה של [[היהדות הרפורמית]] בנסיכויות הגרמניות, תמך בברב[[זכריה פרנקל]] השמרן, מייסד האסכולה [[יהדות קונסרבטיבית|הפוזיטיבית-היסטורית]]. פועלו כרב הפך אותו לדמות המשפיעה ביותר ב[[יהדות נאולוגית|יהדות הנאולוגית]] המתפתחת של הונגריה, שהושפעה רבות מהתפישה הפוזיטיבית-היסטורית של פרנקל. תרומתו ל[[חכמת ישראל]] הייתה רבה: בין היתר, קבע כי טקס ה[[בר מצווה]] הופיע לראשונה בגרמניה במאה ה-14, והיה הראשון לחקור את מקורות [[עזרת נשים (בית כנסת)|עזרת הנשים]] ולהצביע על כך שבבתי-כנסת מהעת העתיקה אין ראיות לקיומה.
 
עמדותיו הפכו אותו למושא לעוינות עזה מצד האורתודוקסיםה[[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסים]]. ב-1846, כשקיבל את הרבנות ב[[פאפה]], ניסו הגורמים השמרניים בקהילה למנוע את מינויו באמצעות פנייה לשלטונות, אך לא הצליחו. בכל תקופת כהונתו בעיר נמשך העימות עמם. ב-1848, כשפרצה [[היסטוריה של הונגריה: המהפכה והממלכה הדואלית|המהפכה ההונגרית]] נגד השלטון ה[[בית הבסבורג|הבסבורג]]י, הצטרף לעף לצבא המתקוממים כרבכ[[רב צבאי]] ויצא לחזית ה[[דראווה]], בה לחמו המורדים במלוכנים ה[[קרואטי]]ם, שם נשא דרשות בפני החיילים היהודים.{{הערה|[http://www.irodalmijelen.hu/05242013-1601/az-isten-velunk-vagyon-low-lipot-papai-rabbi-tabori-beszede-1848 "אלוהים עמנו - נאום של הרב לאופולד לעף ב-1848"] {{הונגרית}}.}} במהלך ההתקוממות תמך בקריאתו החריפה של שוואב נגד "אגודת הרפורמה של פשט" בראשות [[אדא הורן|יצחק איינהורן]], שניסה לקדם תיקונים דתיים נרחבים בהשראת מורהו הרדיקלי, [[שמואל הולדהיים]]. לאחר שהאוסטרים הביסו את המורדים ב-1849 נעצרו הוא ושוואב על ידי הרשויות; בעקבות פנייתה של לאונטין לברונית סינה, ממשפחתו של הבנקאי הוינאי רב-ההשפעה גאורגיוס סינה, חנן אותם הגנרל האוסטרי [[יוליוס יעקב פון היינאו]] {{אנ|Julius Jacob von Haynau}} ב-14 בדצמבר. לעף שוחרר, אך נותר בפיקוח צמוד של השלטונות.
 
ב-1850 עזב את פאפה לטובת העיר הגדולה [[סגד]], בה כיהן עד מותו. הוא הוסיף להיות דמות מרכזית במאבק לאמנציפציה. ב-1851 זומן על ידי האוסטרים לעמוד בראש וועדה שניסתה, לשווא, לקבוע חוקת קהילות אחידה לציבור היהודי בהונגריה. באותה שנה הגיע למדינה הרב הגרמני האורתודוקסי [[עזריאל הילדסהיימר]], שדגל ברעיון של [[תורה עם דרך ארץ]]. לעף ראה בשיטתו ניסיון לאמץ חזות מודרנית תוך סירוב לבחינה מדעית כנה של הדת, והם נעשו ליריבים מרים. התנגדותו לרפורמה קוממה עליו רבים מיהודי פשט שהשתייכו אליה, ומנעה ממנו לרשת את חמיו עם מות הלה ב-1857.
שורה 46 ⟵ 47:
ב-1858 ערך הרב לעף ופרסם כתב-עת בגרמנית "בן חנניה"{{הערה|Ben-Chananja Zeitschrift für Theologie und für jüd. Leben in Gemeinde, Synagoge und Schule. (1858-1867)}}, על תאולוגיה יהודית, החיים בקהילה, בית הכנסת ובית הספר, שהיה לבמה המרכזית לפרסומים במדעי היהדות בהונגריה. ב-1861, בעת שהתנהל פולמוס גדול סביב חיבורו של פרנקל "דרכי המשנה" – האורתודוקסים ראו בספר ערעור על מקורה האלוהי של [[התורה שבעל פה]] ותקפו את המחבר כשנמנע מלאשר כי הוא אכן מאמין בכך – חיבר לעף טור בעילום שם נגד מורו שי"ר, שהצטרף לגינויים. הוא כתב כי הלה, שקיבל בעצמו את תזת [[ישעיהו השני]], אינו יכול להטיח האשמות בפרנקל.{{הערה|חיים לנדרר. '''[http://www.hakirah.org/Vol%208%20Landerer.pdf R’ Shlomo Yehuda Rapoport (Shir), Champion of Jewish Unity in the Modern Era]'''. עמ' 118 (למטה).}} ב-1863 הצטרף לעף לעוד סכסוך בין הפוזיטיבים-היסטוריים לאורתודוקסים, כשהילדסהיימר ארגן מסע מחאה נגד [[היינריך גרץ]] שפירש את ישעיהו נ"ג כמטאפורה להיגאלות עם ישראל ולא נבואה על [[ביאת המשיח]]. הוא והמקורבים לו הגנו על גרץ וטענו שהילדסהיימר הוא קנאי דתי העוסק ב[[אפולוגטיקה]] גרידא.
 
ב-1860, חצי שנה לאחר שהגיע לסגד, מתה אשתו לאונטין. הוא נישא שנית לבאבט רדליך, ובסך הכל היו לו ארבעה-עשר ילדים. ב-1863 שימש בהזמנה מיוחדת של [[משפחת הרצל]] כמסדר הקידושיןה[[חופה וקידושין|קידושין]] בחתונתה של קתרינה, אחותו של יעקב, אביו של [[תאודור הרצל]].{{הערה|איגניאס שלנג, [http://www.herzlfamily.org/book/export/html/394 הרצל ואבותיו מזימון], [[העולם (שבועון)|העולם]], גלין מ"ג [[ה'ת"ש]].}}
 
בשנות ה-60 החל לעף לנטות יותר לכיוון רעיונותיו של [[אברהם גייגר]]. עוד ב-1857 שיבח את ספרו המהפכני "המקרא ותרגומיו". לימים, שיבח אותו גייגר באומרו שמחקריו הוכיחו כי "הפרשנים ופוסקי ההלכה מעולם לא הכפיפו את דעתם לדעת כותבי התלמוד." ב-1868, ערב [[הקרע ביהדות הונגריה|הקונגרס הכללי]], הוא התנגד להצעת ראש קהילת פשט [[איגנאץ הירשלר]] לכונן הנהגה מרכזית עבור כלל הציבור והתריע כי היהודים מפולגים מדי. הוא עצמו החרים את דיוני הקונגרס ולאחר מכן, בעת שהאורתודוקסים פרשו ממנו וחתרו לייסד ארגון עצמאי, הביע תמיכה בהם. כשהקהילות הנאולוגיות התארגנו ב'לשכה היהודית הארצית', הלך וגדל הפער בין לעף לעסקנים שהנהיגו אותה, ששאפו למזער את החיכוך הדתי עם האורתודוקסים. לא הוצעה לו משרת הוראה ב[[בית המדרש לרבנים בבודפשט]]. הוא השתתף בו[[ועידת לייפציג]] ובוועידת [[אאוגסבורג]], שאורגנו על ידי הרפורמים.
 
ב-1873 הכליל אותו המשכיל הרוסי [[אליעזר צבי צווייפל|אליעזר צווייפל]], בניתוחו על הזרמים היהודיים בזמנו, לא במחנה "ההשקפה השלישית" של "ד"ר פראנקל וד"ר גרעטץ" אלא מנה את "ד"ר לעף" מיד אחרי גייגר בין "המתקנים".{{הערה|1=1=Michael K. Silber. '''[http://www.academia.edu/3260113/The_emergence_of_ultra-orthodoxy_The_invention_of_a_tradition The Emergence of Ultra-Orthodoxy: The Invention of Tradition]'''. עמ' 38 (למטה: הערת שוליים 25.) מקור: אלעזר זועיפל, '''שלום על ישראל: כרך ג'''', ז'יטומיר 1873. עמ' 33, 38.}} הרב לעף הוסיף לחבר ספרים רבים, שחלקם יצאו לאור רק אחרי מותו. ספר השנה של כינוס הרבנים הרפורמים בארצות הברית ב-1911 תיאר בהערכה את פועלו, אך ציין כי למרות שהיה {{ציטוטון|רפורמטור נחרץ בתאוריה}} לא הייתה לעבודתו השפעה על בני ארצו; {{ציטוטון|לשאלה אילו תיקונים <small>(ברוח הרפורמים)</small> הנהיג בפועל, עלינו לענות באכזבה: שום דבר}}.{{הערה|CCAR Yearbook 1911, עמ' [https://archive.org/stream/yearbookcentral16rabbgoog#page/n231/mode/2up 225, 228].}}
 
בהלווייתו ב-1875 נטלו חלק נציגים מכל רחבי הארץ, וראש הממשלה [[קלמן טיסה]] ו[[לאיוש קושוט]] פרסמו הודעות אבל. בנו [[עמנואל לעף]] ירש אותו בתפקידו כרב הנאולוגי של סגד כעבור שלוש שנים.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/לאופולד_לעף"