הוי אן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ניסוח
מ תיקוני תעתיק
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית iOS
שורה 33:
 
==היסטוריה==
העיר צמחה בשפכו של נהר, על בסיס של אדמות [[סחף]] ו[[בוץ|טיט]] שנסחפו על ידי הנהר. נמצאו באתר שרידים קדומים של תרבות '''סא היוןהווין''' (Sa Huynh), המתוארכים לתקופה שבין [[המאה ה-1 לפנה"ס]] ועד [[המאה ה-1]] לספירה. יורשיהם של בני תרבות סא היון היו בני אומת [[צ'אמפה]] ששלטה במרכז ודרום וייטנאם. הוי אן, שנקראה באותה תקופה '''לאם אפ פו''' (Lâm Ấp Phố) התפתחה להיות אחד הנמלים הגדולים בדרום-מזרח [[אסיה]].
 
ב[[המאה ה-8|מאה השמינית]] ירדה הוי אן מגדולתה, והפעילות המסחרית עברה לנמל ט'י נאי (Thi Nay), ליד קוויקי נהוןניון (Quy Nhon) של היום. החל מן [[המאה ה-12]] ועד [[המאה ה-15]] הייתה הוי אן מרכז חשוב על הדרך הראשית בין הצפון לדרום, ובשל מיקומה גם שימשה כמרכז לסחר עם הארצות שממערב.
 
ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] וב[[המאה ה-17|מאה ה-17]] התפתחה העיר כמרכז סחר חשוב, במקביל להתפתחות המסחר באזורים הפנימיים של הארץ. ישבו בה סוחרים [[סין (אזור)|סיניים]] ממחוזות שונים, יחד עם סוחרים [[יפן|יפניים]], [[הולנד]]ים ו[[הודו|הודים]]. בתקופה זו נקראה העיר '''האי פו''' (Hai Pho), "עיר חוף". חלק מן העיר היה מושבה יפנית, שהייתה מחוברת לשאר העיר ב[[גשר]]; הגשר (Chùa cầu) הוא מבנה ייחודי, מקורה לכל אורכו בקירוי שנבנה על ידי היפנים, ובקצהו [[פגודה]] [[בודהיזם|בודהיסטית]]. מיקומה של העיר שוב הועיל מאוד בתקופה זו, הן בשל היותה עיר נמל, והן בשל מיקומה על הדרך בין הצפון לדרום. עד סוף [[המאה ה-18]] זכתה העיר לפריחה כלכלית.