מינרט – הבדלי גרסאות

למתחם הר הבית, חרם א-שריף כפי שמכונה על-ידי המוסלמים, יש ארבעה מינרטים שונים הבנויים על החומה המקיפה אותו בקירות הצפוני והמערבי: מינרט אלפח׳ריה שנבנה בפינה הדרום-מערבית ב-1278 ומינרט ע׳ואנימה(בני שייח' ע'אנם אבן עלי) שנבנה בפינה הצפון-מערבית ב-1297- 1298 ושופץ בחלקו העליון ב-1924. שניהם נבנו מספוליה צלבנית מתוך מטרה לחגוג את הניצחון על הצלבנים. המינרטים נבנו בסגנון סורי ריבועי טיפוסי עם מרפסת ואף עיטור [[מוקרנאס]]. בהמשך נבנה מינרט שער השלשלת (באב א-סלסלה) ב-1329 על פתח הכניסה הראשי להר הבית בקיר המערבי של הר הבית בסגון סורי-ריבועי, במסגרת תנופת הבנייה הממלוכית לאורך רחוב השלשלת המוביל למתחם המקודש. למינרטמאוחר זהיותר התווסףהורה מאוחרהאמיר יותרסיף א-דין קטלובע'אה לבנות את מינרט השבטים (אלאסבאט) ב-1367. לולמינרט בסיס ריבועי ממלוכי, שכיום יושב עליו גוף עפרוני דקיק וגבוה שנבנה בתקופה העות׳מאנית (1924). למבנה חמש קומות ומדרגות לולייניות המובילות למרפסת המואזין שבראשו של המינרט. המרפסת מקורה ומעליה כיפה. המינרט דומה למבנה המינרט ב[[מגדל דוד|מצודת העיר ירושלים]] שנבנה בין 1635 ל-1665, אולם הדבר יוצא דופן בבנייה הממלוכית אשר אופיינה בבסיסים מינרטים מרובעים ולא מעוגלים. המינרט קרוי על שם שבטי ישראל, שלפי המסורת המוסלמית יצאו דרך השער שבקרבתו לאחר תפילה בבית המקדש. לפי סברה אחרת, הצריח קרוי על שם [[בריכת ישראל]] הסמוכה. ב-2006, הודיע מלך ירדן [[עבדאללה השני]] על כוונה, שלא מומשה, להקים מינרט חמישי בסמוך ל[[אורוות שלמה|מסגד מרוואן]] על גבי הקיר המזרחי של הר הבית, שישקיף על [[הר הזיתים]].{{מיון רגיל:{{הערה| https://www.ynetnews.com/articles/0,7340,L-3360707,00.html.}}}}[[קובץ:TM fachariyya musk minarett.jpg|שמאל|ממוזער|200px|צריח מסגד פח'ריה]]

בתקופה זו נבנו גם ברובע הנוצרי בירושלים שני מינרטים החובקים את [[כנסיית הקבר]]: מינרט [[מסגד עומר]] שנבנה ב-1418 ומינרט [[אל-ח'נקה א-צלאחיה]] שנבנה בשנת 1341 בהוראת הסולטאן [[מוחמד בן קלאון]]. שני המינרטים בסגנון סורי מרובע מובהק, וניכר שנבנו כזוג. הם עולים על גובה כנסיית הקבר, והקו המחבר ביניהם חוצה את קבר ישו. {{הערה|Murphy-O'Connor, Jerome (2008). Two Mosques. The Holy Land: An Oxford Archaeological Guide from Earliest Times to 1700. Oxford Archaeological Guides. Oxford: Oxford University Press. pp. 62–63. ISBN 978-0-19-923666-4.}}

משנות ה-90 של המאה ה-20, חלה תופעה של החצנת המינרט, שכללה את הגבהתו ושינוי צורתו תוך חזרה חלקית לשימוש באלמנטים המלבניים שאיפיינו את האיזור בימי הביניים, ומתכתבים עם המסגד הגדול בדמשק המייצג את תפארת העבר האומיי.{{הערה|https://www.kolhehamon.org/post/ד-ר-יעל-ארנון-מינרטים-בשמי-הגליל-סגנון-ומשמעות}} דוגמה לכך ניתן לראות במינרט המסגד ב[[טורעאן]] ובמינרט מסגד [[ערערה בנגב]]. עם זאת, המינרט העות׳מאני הוא הדגם הנפוץ ברוב מסגדי הארץ, כפי שרואים לדוגמה ב[[מקאם א-נבי סעין]] ב[[נצרת]], במסגד [[כפר קאסם]], במסגד [[סחנין]] ובמסגד [[באקה אל-גרבייה]]. דוגמה להכפלת המינרטים ניתן לראות במסגד ב[[אבו גוש#אתרים#המסגד החדש|אבו גוש]], המסגד הגדול ביותר בארץ אחרי מסגד אל־אקצא, ובו 4 מינרטים בעלי ראש מוזהב.