יהוד (מושבה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1מיסים |
|||
שורה 13:
היו אלו מתיישביה הראשונים של [[פתח תקווה#חידוש היישוב|פתח תקווה]], שננטשה ב-[[1881]], [[יואל משה סלומון]], [[יהודה ראב]] ואחיו [[משה שמואל ראב]]{{הערה|{{תדהר|1|195|משה שמואל ראב (בן-עזר)}}}} שהגיע במקום האב אלעזר{{הערה|{{תדהר|1|55|אלעזר ראב}}}} שמפאת גילו לא יכול היה להשתתף בעבודת ההתיישבות, בשילוב חדשים, חבורת [[חובבי ציון]] מ[[ביאליסטוק]] ו[[אריה ליב פרומקין]], ששינסו מותניהם במאמץ מחודש לתקוע יתד ב'אם המושבות'. והפעם, כלקח מפרק ההתיישבות הראשון, העדיפו לקבוע את יישובם במקום בעל אקלים נוח יותר הרחק מריכוזי ה[[יתוש]]ים מחוללי מחלת ה[[מלריה]] שהיו בסביבות [[הירקון]]. נרכשה חלקה של 140 [[דונם]] בקרבת הכפר הערבי [[יהודייה (עבאסייה)|יהודייה]] ויקרא שמה 'יהודית' כשם העיר הקדומה שהייתה בנחלתו של [[שבט דן]] {{ציטוטון|וִ'''יהֻד''' וּבְנֵי-בְרַק, וְגַת-רִמּוֹן|{{תנ"ך|יהושע|יט|מה|קצר=כן}}}}. המתיישבים הקימו [[אגודה שיתופית]] וקיבלו על עצמם עבודה עצמית. [[יוממות|מדי בוקר]] נדדו המתיישבים לפתח תקווה מרחק 7 ק"מ לעיבוד נחלותיהם ובערב שבו ליהודית, מהלך שעה וחצי לכל כיוון.{{הערה|1=[[מרדכי נאור]], המנהיג המזרחי הראשון - אברהם מויאל, סטימצקי, 2019, ע"מ 81}}
יהודית, שנחשבה תחילה למושבה חדשה ב[[ארץ ישראל]] לצד פתח תקווה, הלכה ונחלשה ככל שפתח תקווה הלכה והתאוששה. בין [[1885]] ל–[[1886]] יותר ויותר מתיישבים העבירו את ביתם הקבוע לפתח תקווה בעוד ביהודית נותר 'המרכז הרוחני' ובראשו [[מרדכי גימפל יפה]] שהקים [[ישיבה]]-[[בית מדרש]] שאליו נשלחו "המעולים שבאברכי ירושלים". [[אברהם מויאל]], נציגם של 'חובבי ציון' בארץ, שליווה את פתח תקווה מראשית דרכה, שלח משלחת בת שלושה אנשים, [[אלעזר רוקח]], מזכירו, [[זרח ברנט]] ואחיו, שלום מויאל לדווח מהשטח. רוקח הציע למויאל לשנות את יעודה של יהודית ממושבה חקלאית ל"מקום חרושת המעשה", ליישוב שיתבסס על מלאכה ובעתיד על חרושת. המצב ביהודית הסתבך שהתברר שעל חלקות האדמה שרכש [[יחיאל מיכל פינס]] רבצו חובות של [[מיסים]] [[ארנונה|וארנונות]] לממשלה העות'מאנית והבתים נבנו על סמך [[רישיון בנייה]] שנועד לבנייה ב[[ירושלים]], שם הייתה ליהודים חלקת אדמה שנקראה אף היא בשם "יהודייה". כפי שקודם לכן ישר את ההדורים עם השלטונות העות'מאניים בעניין אדמות [[מזכרת בתיה|עקרון]] ו[[גדרה]] ורישיונות הבנייה עליהן, כך צלחו מעשי ידיו של אברהם מויאל גם הפעם הזאת וסכנת הרס המבנים הוסרה.
על פי זיכרונותיו של [[יהודה ראב]] כפי שנרשמו על ידי בנו, בנימין, בספר 'התלם הראשון', התגלעה מחלוקת בין היהודאים לתקוואים איזה יישוב יזכה לתמיכת הגופים המסייעים, 'חובבי ציון' והברון רוטשילד. [[פנחס מאירי#ביוגרפיה|ביקורו]] של [[קלונימוס זאב ויסוצקי]] ב-1885 בשתי המושבות הכריע את הכף לטובת פתח תקווה.
שורה 23:
עם פטירתו של הרב [[מרדכי גימפל יפה]] ב[[תרנ"ב]], נעזבה המושבה.
אדמותיה של יהוד, אדמותיה של [[הקרן הקיימת]], נמסרו למושב 'היובל' שנוסד בט"ו אב תרצ"ד (1934) בכספי [[קרן היסוד]] על ידי פועלים מפתח תקווה שהתארגנו בתרפ"ח (1928), שעה ש[[פתח תקווה|אם המושבות]] חגגה את
"רחוב יהוד" במרכז פתח תקווה מנציח פרק זה בקורות בניין האזור.
| |||