יהודה בן טבאי – הבדלי גרסאות

| תואר =

| תמונה =

| כיתוב =

| תאריך לידה =

| מקום לידה =

| תאריך פטירה =

| מקום פטירה =

| סיבת המוות =

| מקום קבורה =

| מקום מגורים =

| תאריך לידה עברי =

| תאריך פטירה עברי =

| מקום פעילות =

| השתייכות =

| אב =

| אם =

| בן זוג =

| בת זוג =

| התחלת פעילות = זוג שלישי ל[[תקופת הזוגות]] בימיו מלכו בירושלים [[אלכסנדר ינאי]] ואחריו [[שלומציון המלכה]]

| סיום פעילות = זוג שלישי ל[[תקופת הזוגות]] בימיו מלכו בירושלים [[אלכסנדר ינאי]] ואחריו [[שלומציון המלכה]]
}}

[[רב]]י '''יהודה בן טבאי''' היה [[נשיא הסנהדרין]], בן זוגו של [[שמעון בן שטח]], ששימש לצידו כ[[אב בית דין]]. הם היו הזוג השלישי ב[[תקופת הזוגות]]. [[המחלוקת אודות הסמיכה בחג|במחלוקת על הסמיכה בחג]] יהודה בן טבאי אחז בדעה שלא לסמוך.{{הערה|{{בבלי|חגיגה|טז|א}}}}

כלומר, כלי [[מתכת]] ש[[טומאת כלי מתכות|נטמא]] ב[[טומאת מת]], שאדם שברו ועשה מהשברים כלי חדש - למרות שמהתורה הכלי טהור, [[תקנת חכמים|גזרו]] יהודה בן טבאי ו[[שמעון בן שטח]] שהכלי ישאר בטומאתו. טעם ה[[תקנת חכמים|גזירה]]הגזירה הוא שעל מנת לטהר כלי מתכת שנטמא בטומאת מת ללא שבירה, צריך להמתין שבעה ימים מטומאתו ולאחר מכן הכלי צריך טבילה והזאה ורק לאחר כל זה הכלי טהור. ואם ישברם ויעשה מהם כלי חדש ובכך יטהרם, יחשבו האנשים שכלי מתכת נטהרים ביום אחד.

גם בתלמוד הבבלי ישנו רמז לכך שתקנה זו ניתקנה על ידי יהודה בן טבאי ו[[שמעוןושמעון בן שטח]]:

על אף שהיה חכם [[פרושים|פרושי]] שלחם בתפיסות ה[[צדוקים]],{{הערה|{{בבלי|מכות|ה|ב}}}} וכיהן כ[[נשיא הסנהדרין|נשיא]] או כ[[אב בית דין]] של ה[[סנהדרין]], כמה חכמים [[יהדות קראית|קראים]] מאוחרים מתחילת [[העת החדשה]] ראו ביהודה בן טבאי דווקא ממשיך המסורת הקראית. בספרי ה[[היסטוריוגרפיה]] שלהם מנו הקראים את יהודה בן טבאי כממשיך האמיתי של מסורתם ההלכתית. לדעתם, כשעלו [[שיבת ציון|שבי ציון]] חזרה ל[[ארץ ישראל]], הביאו עימם שתי דרכים לפירוש התורה, ובכך נחלקו לשתי כתות: "כת התאנים הטובות", או "כת הצדיקים" שהמשיכו את המסורת של התורה הכתובה כפי שהייתה בימי המקרא. והכת השנייה שלימים נקראה כת ה[[פרושים]], זנחה את דרך התורה הכתובה, והביאה עימה פירושים שגויים שעוקרים את המקרא ממקומו.

לטענתם, בימי המלך ה[[חשמונאים|חשמונאי]] [[אלכסנדר ינאי]], הרג ינאי את כל חכמי ישראל בארץ, ורק שניים הצליחו להינצל: יהודה בן טבאי ו[[שמעון בן שטח]]. בעוד שיהודה בן טבאי שימר את התורה הכתובה, והמשיך את המסורת הפרשנית מימי המקרא, שמעון בן שטח ברח ל[[אלכסנדריה העתיקה|אלכסנדריה]] ב[[מצרים התלמיית|מצרים]], ואסף סביבו את כל הפרושים שפרשו מדרך התורה הכתובה. מאחר ש[[שמעוןששמעון בן שטח]] היה אחיה של [[שלומציון המלכה]] - אמו של אלכסנדר ינאי, הצליחה שלומציון להשפיע על בנה, ובכך ינאי אישר לשמעון בן שטח לחזור לארץ, מה שלא ניתן ליהודה בן טבאי. כשחזר שמעון בן שטח, טען שבידו נמצאת מסורת מימי [[משה רבינו]] לפירוש התורה, היא ה[[תורה שבעל פה]], ומאז רוב העם נמשך אחרי כת הפרושים.