זיכרון השואה בישראל – הבדלי גרסאות

התמונה העולה מתיאור זה היא שהייתה תודעת שואה מוצנעת ומושתקת, וכמעט שלא התקיים דיון ציבורי בנושאים הקשורים בשואה. ההיסטוריונית [[אניטה שפירא]] הדגישה שמחד אכן כך היה המצב מבחינות מסוימות; אך מאידך, נושא השואה היה נושא לדיון ציבורי מרכזי באותן שנים.{{הערה|שפירא, אניטה: השואה: זיכרון פרטי וזיכרון ציבורי. יהודים חדשים, יהודים ישנים. ספריית אופקים, הוצאת [[עם עובד]], תל אביב [[תשנ"ז]], 1997}} מבחינה פיזית, ניטע "[[יער הקדושים]]", הוקמו [[אנדרטה|אנדרטאות]] זיכרון, נקבעו [[יום הזיכרון לשואה ולגבורה|ימי זיכרון]], והוקמו [[מוזיאון|מוזיאונים]], כמו [[יד ושם]] ו[[בית לוחמי הגטאות]]. במבני ציבור שלא נועדו ישירות להנצחת זכר השואה, ניכרת הנצחה בעיקר בשמותיהם של [[בית כנסת|בתי כנסת]]. מהם שעשו זאת במעורפל, ונקראו "זיכרון קדושים" ומהם שהיו מפורשים יותר, ונקראו "קדושי השואה". יש שנקראו על שם קהילות שחרבו, למשל "קדושי נובוסליץ", ואחד, ביתובבית כנסת הקיים בבאר שבע, בחראף בחרו בשם שכולו כאב: "קדושי אושוויץ". המאפיין בתי כנסת אלו הם [[לוח זיכרון|לוחות זיכרון]] גדולים בהם חרוטים שמות נספים בשואה וכן ימי זיכרון לחורבנה של קהילה זו או אחרת שבניה יסדו את בית הכנסת.