לטינית וולגרית – הבדלי גרסאות

'''לטינית וולגרית''' הקרויה גם '''לטינית עממית''' ([[לטינית]]: '''Vulgare latinum''' או '''Latinum vulgare'''; תרגום המילה 'וולגרי': עממי, מצוי), היא השם הכולל ל[[ניב (סיווג שפה)|ניבים]] העממיים השונים של השפה ה[[לטינית]]הלטינית המדוברת, אשר שימשו את ההמונים ברחבי [[הקיסרות הרומית|האימפריה הרומית]], כולל רומא, עד לנפילתה. ניבים אלו התקיימו לצד הלטינית הקלאסית ששימשה בעיקר כשפת הכתב ושפת ההוראה בבתי הספר. מניבים אלו התפתחו לבסוף [[שפות רומאניות|השפות הרומאניות]] השונות.

תושבי רומא עצמה לא דיברו לטינית קלאסית וגם האריסטוקרטים השתמשו בזו כשפת הכתב. לטינית וולגרית היוותה את שפת הדיבור ונוכחותה תועדה מעט בכתבים מן התקופה. בכמה מן ההתכתבויות האישיות של [[מרקוס טוליוס קיקרו|קיקרו]] ניתן למצוא שימוש בשפה המדוברת של בני רומא, לטינית שאינה פורמלית במבנה או מלוטשת כלטינית הקלאסית. עדות נוספת ניתן למצוא ב'''[[סטיריקון (ספר)|סטיריקון]]''' של [[פטרוניוס]], בחלק המתאר את משתה טרימלכיו.