|
|
|
עציץ נקוב המונח על-גבי רצפת אבן - לפי החזון איש נחשב כמנותק מהארץ כיוון שהאבן חוצצת ואינה מאפשרת יניקה,{{הערה|חזון איש שביעית כב א}} ולפי הרב שלמה זלמן אוירבך דינו כמחובר לארץ כיוון שהרצפה מחוברת עצמה נחשבת כחלק מהאדמה (כדין כרם על גג הבית בדברי הרא"ש).{{הערה|הרב שלמה זלמן אוירבך, מנחת שלמה תניינא קטו}}
אולם העציץעציץ מונחהמונח על רצפת בלטות - גם לפי החזון איש נחשב כמחובר לארץ, כיוון שהשורשים יכולים לעבור דרכן.{{הערה|כך העיד הרב שמואל הלוי וואזנר (שבט הלוי ו קסז): "ובדידי היה עובדא עם הגאון חזון איש, זה לי שלושים שנה שדעתי היה אז שרצפה רגילה הנ"ל הוי כאבן ומפסקת בין עציץ לקרקע... והחזון איש התווכח איתי ואמר דרצפה זאת אינה מפסקת והעציץ יונק מבעדה מן הקרקע. ושוב אחרי זמן הרימותי עציץ כזה ואבן הרצפה מן הקרקע, וראיתי ברור, שכנגד נקב העציץ היה חלול כמו נקב באבן הרצפה על השכבה העליונה, וניכר לעיניים שזה מכוח משיכת קרקע העציץ על-ידי נקב שלו, ואין... מפסיק, ואמרתי 'ברוך שבחר בחכמים ובמשנתם'.}}
*
|
