מצע מנותק

מצע מנותק היא שיטה חקלאית לגידול צמחים במנותק מקרקע כדור הארץ (כגון בעציץ המונח על-גבי משטח אטום), ובמנותק מהשמיים (במקום מקורה, כגון בית או חממה). על-פי ההלכה, גידולים במצע מנותק אינם כפופים למצוות התלויות בארץ, ובפרט למצוות שמיטת קרקעות. משום כך מקובל לגדל ירקות על-גבי מצע מנותק בשנת השמיטה. מצע מנותק משמש גם בשנים רגילות לגידולי ירקות ללא חרקים, וכן לצמחי נוי. מצע מנותק יכול להתבצע גם בגידול על מים בשיטת ההידרופוניקה בתוך מבנה מקורה.

מקורות ההתרעריכה

עציץ שאינו נקוב לעומת עציץ נקובעריכה

בתורה, המצוות התלויות בארץ מתייחסות לצמחים הגדלים בקרקע של ארץ ישראל. בימי המשנה התחילו לגדל צמחים גם בעציצים, והתעוררו שאלות שונות הקשורות לצמחים אלה (ראו: עציץ בהלכה). בפרט, התעוררה השאלה האם המצוות התלויות בארץ חלות על צמחים בעציצים? לפי רוב הדעות, יש להבחין בין עציץ נקוב הנחשב כמחובר לקרקע, לבין עציץ שאינו נקוב, הנחשב מנותק מהקרקע. הבחנה זו מתבטאת בדינים שונים:

  • בדיני תרומה: "עָצִיץ נָקוּב - הֲרֵי זֶה כָּאָרֶץ", ולכן תרומה מתבואה הגדלה בעציץ נקוב פוטרת תבואה שגדלה בארץ. אבל עציץ שאינו נקוב אינו נחשב כמו ארץ, ולכן תרומה מתבואת עציץ שאינו נקוב אינה פוטרת תבואה שגדלה בעציץ נקוב או בארץ.[1][2] למרות זאת, חז"ל גזרו שתרומה מתבואת עציץ שאינו נקוב אסורה באכילה לישראל כתרומה רגילה, גזירה שמא תתחלף בתרומה מתבואת עציץ נקוב.
  • בדיני כלאי הכרם: עציץ נקוב שהונח בתוך כרם נחשב כאילו נזרע שם, ולכן הוא "מקדש" את הכרם, כלומר גורם לכך שכל הכרם נחשב קדוש ואסור באכילה. אבל עציץ "שֶׁאֵינוֹ נָקוּב - אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ".[3] למרות זאת, חז"ל אסרו להעביר עציץ שאינו נקוב בכרם, גזירה שמא יתחלף בעציץ נקוב.
  • בדיני טומאת אוכלים: לפי התורה, זרע הזרוע בארץ אינו מקבל טומאה, "וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ - טָהוֹר הוּא" (ויקרא יא לז). לפי חז"ל, עציץ נקוב "אֵינוֹ מַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים" לקבל טומאה, כי הזרעים הגדלים בו נחשבים מחוברים לארץ; אבל עציץ "שֶׁאֵינוֹ נָקוּב - מַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים": הזרעים הגדלים בו נחשבים מנותקים מהארץ ויכולים לקבל טומאה.[4]
  • בדיני ביכורים: המגדל עץ בעציץ נקוב, מביא ממנו ביכורים ואף קורא את מקרא ביכורים, בדיוק כמו המגדל עץ בארץ; אבל המגדל עץ בעציץ שאינו נקוב, אינו קורא את מקרא ביכורים כי אינו נחשב שגדל בארץ (הוא עדיין צריך להביא ממנו ביכורים).[5]

בעניין השמיטה, לא נזכרה בתלמוד הבחנה בין עציץ שאינו נקוב לעציץ נקוב, אלא הבחנה בין "עציץ מלא עפר" לבין "עציץ מלא גללים": מותר לבדוק את הזרעים (כלומר, לזרוע לא כדי להצמיח אלא כדי לראות אם הם תקינים) בעציץ מלא גללים, אבל לא בעציץ מלא עפר.[6] האחרונים הבינו, שהיתר זה קיים אפילו בעציץ נקוב.[7] ופוסקי דורנו הסיקו מכאן מסקנות שונות לגבי זריעה בעציץ בשמיטה:

  • לפי הרב שלמה זלמן אוירבך, זריעה בשמיטה בעציץ, אפילו נקוב, אסורה רק מדרבנן (אולם חרישה בעציץ נקוב אסורה מהתורה);[8]
  • לפי הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, היה אפשר לומר שזריעה בשמיטה בעציץ שאינו נקוב מותרת לגמרי, אולם למעשה הוא העדיף להחמיר בזה;[9]
  • לפי הרב יונה נבון, אסור מדרבנן לעבוד בשמיטה בעציץ שאינו נקוב, גזירה שמא יתחלף בעציץ נקוב - כמו הגזירות מדרבנן בעניין כלאיים ותרומה.[10]
    • אמנם הרב שלמה זלמן אוירבך כתב, שהגזירה היא רק במצוות תדירות כגון תרומות וכלאיים, אבל בשמיטה הנוהגת רק פעם בשבע שנים לא גזרו. ולדבריו, אין יסוד ברור שדיני שביעית נוהגים, אפילו מדרבנן, בעציץ שאינו נקוב.[11] ואיסור ספיחין, לדעתו, אינו נוהג אפילו בעציץ נקוב.[12] גם חזון איש הסתפק אם חז"ל גזרו בעציץ שאינו נקוב, או שמא לא גזרו משום חיי נפש. אולם הרב שמואל הלוי וואזנר כתב שיש איסור מדרבנן בשמיטה כמו בכל שאר המצוות התלויות בארץ, כי אילו היה הבדל בין הדינים, היה הדבר מפורש בגמרא.[13]
    • יש להדגיש, שההיתר הנזכר בתלמוד לזרוע בעציץ הוא רק לצורך בדיקת הזרעים, ולא לצורך הצמחת יבול.

בית לעומת שדהעריכה

בתורה, המצוות התלויות בארץ מתייחסות לצמחים הגדלים בשדה. בתלמוד התחילו להתייחס לשאלה, מה דינם של צמחים הגדלים בתוך הבית? שאלה זו בלתי תלויה בשאלת היחס לעציצים, כי אפשר לזרוע בתוך הבית גם בקרקע (בזמנם רוב הבתים לא היו מרוצפים). התשובה שונה למצוות שונות: "אילן שנטעו בתוך הבית - חייב בערלה, ופטור מן המעשרות, ובשביעית צריכא [ספק]" (ירושלמי ערלה א ב). הסיבה היא, שבערלה נאמרה המילה ארץ, "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל, וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ" (ויקרא יט כג), ובמעשרות נאמרה המילה שדה, "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה" (ויקרא יד כב), ובשמיטה נאמרו שתי המילים:

  • במצוות עשה של השבתה נזכרה המילה ארץ, "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה'" (ויקרא כה ב);
  • במצוות לא תעשה של איסור מלאכה נזכרה המילה שדה, "שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר" (ויקרא כה ד).

הרמב"ם לא ציין כלל את דין הזריעה בבית. בעל פאת השולחן הכריע שבזמן הזה ששמיטה אינה נוהגת אלא מדרבנן, יש להקל בספק זה של הירושלמי, ולכן זריעה בבית מותרת.[14] אולם החזון איש[15] והרב שלמה זלמן אוירבך[16] העירו שכיוון שעיקרה מן התורה, יש להחמיר. הראי"ה קוק התלבט בדבר, ופסק שאין להקל שלא במקום הפסד.[17] והרב שאול ישראלי הורה להקל רק במלאכות מדרבנן ורק אם מצטרפת סיבת היתר נוספת, כגון מלאכות דרבנן ע"י גוי.[18] זאת כיוון שלדעתו, מצוות עשה של השבתה חלה גם בבית, ורק מצוות לא-תעשה של איסור מלאכה מוגבלת לשדה.

עציץ שאינו נקוב בתוך ביתעריכה

בימינו מקובל להקל בזריעה רק כששתי הסיבות להקל באות יחד: זורעים בעציץ שאינו נקוב, הנמצא בתוך בית. לא מתירים זריעה בעציץ שאינו נקוב הנמצא בשדה, או זריעה בקרקע הבית.[19]

פרטים מעשיים והלכתייםעריכה

שתילה על גגעריכה

אחד המאפיינים של חקלאות עירונית הוא שתילה על-גבי גגות. הדבר נזכר כבר לפני כ-700 שנה בתשובה של הרא"ש:

וששאלת: בכרם הנטוע על הגג, ובנין הכרם כך הוא: בנה תחלה הגג בקורות גדולות ובנסרים מדובקין זה בזה, ואחר כך רצפו כלו ברובדין של אבן, ומלאו עפר, ונטע כרם. וראית לדמות לעציץ שאינו נקוב, שפטור מן התרומה, וכן יהיה פטור מן הערלה.

תשובה: יראה לי, דכל כהאי גוונא [שכל דבר הדומה לזה] חייב בתרומה ובערלה... עוד תנן (מעשרות ה, ב): בצלים שהשרישו בעליה, טהרו מלטמא; נפלה עליהם מפולת והן מגולין, הרי אלו כנטועין בשדה. אלמא חזינן [הרי אנו רואים], אפילו מפולת שנפל עליו מאליו ובעליה, הוי [נחשב] כנטוע בשדה. כל שכן המכוין ליטע בגג, דחשיב כמחובר גמור לכל מילי [שנחשב לגמרי כמחובר לקרקע לכל עניין], לערלה ולתרומה ולהכשר ולטומאה, והתולש בשבת ממנו חייב.

שו"ת הרא"ש, כלל ב סימן ד

לדברי הרא"ש, כרם הנטוע על גג נחשב כמחובר לקרקע לכל עניין, ואינו נחשב למצע מנותק. אולם לדברי הגר"א, המשנה המדברת על בצלים בעליה מחשיבה אותם כמחוברים לעניין טהרה בלבד, ולא לעניין מצוות התלויות בארץ.[20] ולדברי הרב דוד טעביל[21] והרב שלמה זלמן אוירבך,[22] המחלוקת היא רק בעניין תרומות ומעשרות. אבל לכל עניין אחר, ובפרט לעניין שמיטה, כרם על הגג נחשב כמו קרקע רגילה. לפי זה פסק החזון אי"ש, שגינה על הגג חייבת בשמיטה כמו גינה רגילה, ואינה נחשבת למצע מנותק.[23] אמנם יש דעה, שאם אין עפר על הגג, אז גם עציץ נקוב על הגג יכול להיחשב כמצע מנותק.[24]

עציצים גדוליםעריכה

בחממות תעשייתיות מקובל להשתמש במשטחי-גידול גדולים ונייחים, והפוסקים דנו בשאלה האם משטח כזה עדיין יכול להיחשב כמנותק מהקרקע. הבסיס לדיון הוא דברי הרא"ש לעיל, שכרם הנטוע על גג של בית נחשב מחובר לקרקע אף יותר מעציץ נקוב, וחייב בתרומה ובערלה; דין "עציץ שאינו נקוב" מתייחס רק לדבר המטלטל, כמו עציץ וספינה.[25] הרב אגלי טל הסיק מכאן, שכל כלי גדול שאינו מטלטל נחשב כמחובר לקרקע.[26]

למעשה, בימינו מחשיבים גם משטחי-גידול גדולים ונייחים בחממות כ"עציץ שאינו נקוב", מכמה סיבות: רוב הראשונים לא פסקו להלכה כדברי הרא"ש; וגם הרא"ש דיבר רק על בניינים המחוברים לקרקע ונחשבים כחלק ממנה.[27] המשטחים בחממות עשויים מיריעות סינתטיות שאינן בטלות לקרקע ואינן נחשבות חלק ממנה, להפך, היריעות נועדו במיוחד להרחיק ולנתק את הגידולים מהקרקע.[28]

נקבי ניקוזעריכה

ברוב סוגי הגידולים, צריך שיהיו בעציץ נקבים לצורך ניקוז המים. אם הנקבים מספיק קטנים כך ששורשים קטנים לא יכולים לעבור דרכם, העציץ עדיין נחשב כ"עציץ שאינו נקוב". כך עולה מהמשנה בעניין הכשרת זרעים: "כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ שֶׁל נֶקֶב? - כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא בוֹ שֹׁרֶשׁ קָטָן."[29] וכך עולה גם מהגמרא: "ניקב ככונס משקה - עדיין כלי הוא להכשיר בו זרעים; ניקב כשורש קטן - טהור מלהכשיר בו זרעים, ועדיין כלי הוא לקבל בו זיתים".[30] אם יש נקב קטן, המאפשר מעבר נוזלים אבל לא מאפשר מעבר שורשים, העציץ עדיין נחשב למנותק מהקרקע. מאותו מקור ניתן ללמוד, שגודלו של שורש קטן הוא פחות מגודלו של זית.[31]

למעשה מחמירים בשני הכיוונים: כשהנקב מתיר (למשל מתיר תרומה מעציץ נקוב על הארץ) דורשים שגודל הנקב יהיה לפחות 2 ס"מ,[32] אך כשהנקב אוסר (למשל אוסר זריעה בשביעית) דורשים שגודלו יהיה לכל היותר 1 ס"מ[33] או 0.5 ס"מ או אף 1 מ"מ,[34] כך שיהיה בגודל המינימלי הדרוש ליציאת מים לצורך קיום הגידולים.[35][36]

עציצים מחומרים שוניםעריכה

בדיני מקרא ביכורים, בנוסף להבחנה בין עציץ נקוב לעציץ שאינו נקוב,[37] נזכרה הבחנה בין ספינה מעץ לבין ספינה מחרס: אחת מהן נחשבת כמחוברת לקרקע - כמו עציץ נקוב, והשנייה נחשבת כמנותקת מהקרקע - כעציץ שאינו נקוב.[38] הסיבה היא, שחומרים מסוימים סופגים את מי הים,[39] ובמצב זה העץ הגדל בספינה יונק מהאדמה דרך רצפת הספינה (בפרט כאשר הספינה נוגעת בקרקע הים).[40]

בדיני טומאת אוכלים נזכרה הבחנה דומה: עציצים שהשורשים יכולים לעבור דרכם, כגון עציצים העשויים מאדמה או מגללי-בקר, דינם כעציצים נקובים ש"אינם מכשירים את הזרעים".[41] הסיבה היא, כיוון שהשורשים עתידים לחדור את העציץ, הוא נחשב כבר עכשיו כאילו אינו קיים, וכאילו הצמח גדל בתוך גוש עפר באויר.[42]

אמנם, הרמב"ם לא הביא כלל את ההבחנה בין חומרים שונים, וכתב שאין מביאים כלל ביכורים מעץ הגדל בעציץ או בספינה.[43] לפי פסיקה זו אין חשיבות לחומר שממנו נעשה העציץ, עציצים מכל חומר שהוא נחשבים כמחוברים לקרקע רק אם יש בהם נקב.

למעשה, בימינו מתירים מצע מנותק אם הוא עשוי מחומר שאינו סופג נוזלים ואינו מאפשר מעבר של שורשים, כגון פלסטיק או ניילון,[36][44] או מתכות שונות.[45]

עציץ נקוב על-גבי רצפהעריכה

עציץ נקוב המונח על-גבי רצפת אבן - לפי החזון איש נחשב כמנותק מהארץ כיוון שהאבן חוצצת ואינה מאפשרת יניקה,[46] ולפי הרב שלמה זלמן אוירבך דינו כמחובר לארץ כיוון שהרצפה עצמה נחשבת כחלק מהאדמה (כדין כרם על גג הבית בדברי הרא"ש).[47]

אולם עציץ המונח על רצפת בלטות - גם לפי החזון איש נחשב כמחובר לארץ, כי השורשים יכולים לעבור דרכן לאחר מספר שנים שהעציץ נמצא באותו מקום.[48]

ענפים ועלים החורגים מגבולות העציץעריכה

חכמי המשנה סברו, שהצמח יונק לא רק דרך האדמה והשורשים, אלא גם דרך האוויר והעלים. לכן פסקו, שקישוא שגדל בעציץ, ועליו חרגו מגבולות העציץ, נחשב כמחובר לארץ לעניין טהרה.[49] והאחרונים התלבטו בשאלה, האם דין זה תקף גם לגבי מצוות התלויות בארץ. הרב יהודה רוזאניס[50] ואגלי טל[51] פסקו שכן, ומכאן פסק החזון איש, שכדי שהמצע ייחשב למנותק, "יש להיזהר שלא יצאו הנופות והעלים חוץ לעציץ, שאז דינו כמחובר".[46] אולם הרב דוד טביל ממינסק פסק שהדין מיוחד להלכות טומאה.[52]

למעשה, בימינו מתירים מלאכות שביעית בצמחים החורגים מגבולות העציץ, רק אם העציץ נמצא בתוך בית,[53] ויש יריעות ניילון החוצצות בין העלים לבין האדמה.[36]

משטח מנתקעריכה

יש שהתירו לגדל בעפר המונח ישירות על-גבי משטח מנתק ללא נקבים, כגון יריעות ניילון, כיוון שהוא מונע יניקה של הצמח מהקרקע.[54] לעומת זאת, יש שהתירו רק בעפר המונח בתוך כלי, כשהכלי מונח על-גבי משטח מנתק.[55] ויש מחמירים עוד יותר ודורשים שיהיו שני משטחים: אחד פרוס על האדמה, ועוד אחד מוגבה כמה סנטימטרים מעליו.[56]

חממותעריכה

כאמור, אחת מדרישות ההיתר היא שהמצע המנותק יהיה בתוך "בית". נשאלת השאלה, האם גם חממה נחשבת לבית? במשנה נאמר "מזהמין את הנטיעות... ועושין להן בתים... עד ראש השנה" (משנה שביעית ב ד). מכאן נראה לכאורה שאסור לעשות "בתים" לנטיעות בשנת השמיטה עצמה. זאת בניגוד לספק שנזכר בירושלמי בעניין "אילן שנטעו בתוך הבית". המפרשים הסבירו בכמה דרכים:

  1. המשנה מתייחסת לבית המועיל לגידול העץ - כגון בית המגן על העץ ממזיקים אבל יש בו פתחים לשמש וגשם; בית כזה אסור לעשות בשביעית, כי הוא נחשב כדרך הטיפול הרגילה בעץ. הירושלמי מתייחס לבית רגיל - המזיק לגידול העץ.[57] לפי דעה זו, חממה שכל מטרתה להועיל לגידולים לא נחשבת ל"בית" אלא ל"שדה", ואסור לזרוע בה בדיוק כמו בשדה, ובפרט שזו דרך זריעה המקובלת.[58] אולם בימינו ישנן חממות, שאינן מועילות לגידול עצמו, אלא נועדו רק להגן עליו מחרקים (כגון בחממות חסלט); חממות אלו כן נחשבות לבית.[59]
  2. המשנה מתייחסת ל"בית" שיש לו רק קירוי (כגון סככה להגנה מגשם), או רק מחיצות (כגון גדר להגנה ממזיקים), וזה אינו נחשב לבית מבחינה הלכתית; הירושלמי מתייחס לבית ממש, שיש לו מחיצות וגם קירוי בגודל המתאים (כגון קירוי 4 אמות לפחות, ומחיצות 10 טפחים לפחות). לפי זה, ירקות הגדלים בחממה גדולה מספיק, תורת בית עליהם לכל דבר, בין אם החממה מועילה לגידול או לא.[60]
  3. המשנה מתייחסת לעץ שנשתל מלכתחילה בשדה ורק אחר-כך בנו סביבו בית; הירושלמי מתייחס לעץ שנשתל מלכתחילה בתוך בית. לפי זה, מותר לשתול לכתחילה גם בתוך חממה.[61]

הזזת עציץ בשנת השמיטהעריכה

בהלכות שבת, נאמר שהרמת עציץ נקוב מעל הקרקע נחשבת כתלישה, והנחת עציץ נקוב על הקרקע נחשבת כנטיעה.[62] רבני דורנו דנו בשאלה, האם ישנם איסורים דומים גם בשביעית. בפרט: כיוון שעציץ בתוך הבית אינו נחשב כנטוע, האם הוצאת העציץ מהבית לשדה נחשבת לנטיעה? ואם העציץ נשאר במקומו אבל מסירים את גג הבית (דבר הנפוץ בחממות), האם זה נחשב לנטיעה? החזון איש החמיר בזה, ופסק שזה אכן נחשב לתולדה של מלאכת "זורע".[63] אבל בימינו רוב הפוסקים מקלים כשהאדם אינו מתכוון לשפר את הצמיחה, כגון כשמזיזים עציצים ממקום למקום לצורך סידור הבית.[64]

מכירת עציצים לנכריםעריכה

כיוון שיש כמה ספקות הלכתיים בגידול בעציצים, גם כשהעציצים מונחים על מצע מנתק בתוך חממה, נוהגים בימינו למכור את העציצים לנכרי. בניגוד להיתר המכירה, שבו מוכרים את אדמת ארץ ישראל עצמה לנכרי, כאן מוכרים רק את העציץ הנייד והעפר שבתוכו, ולכן יש יותר מקום להקל בזה משתי סיבות: (א) אין בזה איסור "לא תחנם",[65] (ב) המכירה היא אמיתית ולא פיקטיבית - החקלאי אכן יסכים למכור את העציצים תמורת המחיר המלא שלהם.[66]

אמנם, החזון איש התנגד למכירה זו, מחשש שמא הדבר יביא למכירת המטעים עצמם: "יש חשש גדול, שעל ידי היתר מכירה חלקית זו, של עציצים שאינם נקובים, היתר המכירה יחדור ויתרבה גם לשדות וכרמים, תחילה בגוש קטיף ואחר כך בכל ארץ ישראל... כן גם כאן יאמרו, הנה רבנן דארעא דישראל, כבר התירו פרושים את הדבר, למכור החממות לנכרי על ידי היתר המכירה... החזון איש לא רצה לשמוע בכל זה משום פירצה".[67]

היישום בימינועריכה

בעקבות הדיונים ההלכתיים והחקלאיים בנושא זה, מקובל היום להתיר פעולות חקלאיות במצעים מנותקים בתנאים הבאים:[68]

  • מגדלים בתוך עציץ אטום ללא נקבים, או עם נקבי-ניקוז קטנים - עד 1 מ"מ לכל היותר.
  • העציץ מונח על-גבי משטח מנתק מחומר חזק, שאינו חדיר למים ושאינו חדיר לשורשי הצמחים שגדלים בו.
    • אין די בעפר המונח ישירות על גבי משטח אטום ללא כלי, או בכלי אטום ללא משטח.
  • המשטח יכול להיות מיריעות פוליאתילן חזקות, לוחות פח מגולוון, או משטח בטון.
    • לא משתמשים במשטחים מחומרים קלים או מחלחלים, כגון עץ, קלקר, קרטון, בלוקים, פלריג.
  • המשטח צריך להיות רחב כדי שנוף הצמחים לא יבלוט ממנו החוצה. אם יש נקבים בצד הכלי - המרחק בינו לבין שפת המשטח יהיה לפחות 24 ס"מ.
  • העציץ יהיה בנפח של 330 ליטר לכל היותר.
  • על המשטח להיות נקי, כך שלא תיווצר עליו שכבת עפר דקה.
  • כל המערכת צריכה להיות בתוך מבנה קבוע - בית או חממה.
  • את השתילים לשתילה במצע המנותק יש לקנות אצל מגדל שומר שמיטה, שהכין אותם בשנה השישית או בדרכים המותרות בשמיטה.

לדעת המתירים את השימוש בשביעית בגידול מצע מנותק, אופן הגידול המיוחד מתיר אפילו פעילות חקלאית האסורה בשנת השמיטה מן התורה, כגון זריעה, שתילה, גיזום ודילול הפרי. אולם ישנן דעות מחמירות הדורשות תנאים נוספים:

  • תחת העציץ יש להניח שתי שכבות של מצע מנתק (יריעות פוליאתילן); מותר לנקב את היריעות לניקוז, בתנאי שלא יהיה נקב תחת נקב.
  • העציץ יהיה בגודל הניתן לטלטול ע"י אדם אחד.
  • יש למכור לגוי את העפר שבעציץ.
  • מלאכות האסורות מהתורה, כגון זריעה, שתילה, גיזום וקטיף, יש לבצע ע"י פועלים גויים.

על יבול הגדל במצע מנותק לא חלה קדושת שביעית. לכן, מותר לקטוף, למכור ולייצא את היבול הגדל בשיטה זו בשנת השמיטה. ירקות הגדלים על גבי מצע מנותק חייבים בתרומות ומעשרות מספק, ללא ברכה, ומפרישים מהם מעשר עני ומעשר שני. יש לברך על היבול ברכת "בורא פרי האדמה".

גם לדעת המחמירים שלא לזרוע ולשתול על גבי מצע מנותק בשנת השמיטה, מותר במקום הצורך לבצע בו מלאכות המותרות מדרבנן על מנת לשמר את הגידול.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ משנה דמאי ה י
  2. ^ רמב"ם הלכות תרומות ה טו
  3. ^ משנה כלאים ז ח
  4. ^ משנה עוקצין ב י
  5. ^ בבלי מנחות פד ב
  6. ^ רמב"ם הלכות שמיטה ויובל א ו
  7. ^ הרדב"ז שם
  8. ^ הרב שלמה זלמן אוירבך, שו"ת מנחת שלמה א מ
  9. ^ הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, ספר השמיטה עמ' טז הערה 1
  10. ^ הרב יונה נבון, שו"ת נחפה בכסף א, יורה דעה ד. וכן בספר שדה הארץ ג, יורה דעה כח.
  11. ^ שו"ת מנחת שלמה א מא ד. וכתב שגם החזון איש נטה להקל בזה. וכן שו"ת מנחת שלמה תניינא קכג.
  12. ^ שו"ת מנחת שלמה תניינא קכג
  13. ^ הרב שמואל הלוי וואזנר, שו"ת שבט הלוי ח רמו
  14. ^ סימן כ' בית ישראל סוף סעיף קטן נ"ב.
  15. ^ חזון איש שביעית כב א
  16. ^ מנחת שלמה ח"א סימן נ"א ס"ק ז'
  17. ^ שבת הארץ קונטרס אחרון סעיף ג
  18. ^ "קטיף שביעית", עמ' 101.
  19. ^ הרב יהודה הלוי עמיחי, "קטיף שביעית", בהוצאת מכון התורה והארץ ה'תש"ס, עמ' 370--372
  20. ^ ביאור הגר"א על יורה דעה רצד סג
  21. ^ בית דוד סימן א
  22. ^ שו"ת מנחת שלמה תניינא ב-ג סימן קכג
  23. ^ חזון איש שביעית כ ו
  24. ^ הרב יוסף שלום אלישיב, קובץ תשובות ג רלב. ע"פ נשמת אדם, כלל קנא.
  25. ^ שו"ת הרא"ש כלל ב סימן ד
  26. ^ אגלי טל, קוצר סימן ג. והוא מצטט את רמב"ם הלכות טומאת מת יב ב, שכתב שכלי מידה (בנפח ארבעים סאה או יותר - בערך 375 ליטר) נחשבים ל"אוהל" ולא ל"כלי" לעניין טומאה.
  27. ^ והרב שלמה משה עמאר, יבולי השדה חוברת א עמ' קמו-קמז
  28. ^ הרב שניאור זלמן רווח, חלקת השדה, שביעית ו
  29. ^ משנה עוקצין ב י
  30. ^ שבת צה ב
  31. ^ רמב"ם הלכות תרומות ה טו
  32. ^ הרב חיים קנייבסקי, "דרך אמונה" תרומות א כה ס"ק תעה, בשם החזון איש.
  33. ^ הרב שניאור זלמן רווח, יבולי השדה חוברת א עמ' קעג-קעד
  34. ^ הרב חיים קנייבסקי, דרך אמונה, ציון ההלכה, הלכות שמיטה א ו, ציון קז, בשם הרב יוסף שלום אלישיב.
  35. ^ חזון איש שביעית כב א
  36. ^ 1 2 3 הרב משה שטרנבוך, תשובות והנהגות ד רנח
  37. ^ בבלי מנחות פד ב
  38. ^ לפי רש"י, ספינת חרס נחשבת כמחוברת לאדמה; לפי רבנו תם, ספינת עץ נחשבת כמחוברת לאדמה.
  39. ^ גיטין ז ב#תוספות
  40. ^ ולפי שפת אמת (על מנחות פד ב), ההבחנה בין עץ לחרס רלבנטית רק לספינה - הסופגת מים, ולא לעציצים הנמצאים ביבשה.
  41. ^ משנה עוקצין ב י, ר"ש
  42. ^ אגלי טל מלאכת קוצר יב; חזון איש ערלה א יז. ולפי הרב שמשון משאנץ (על חלה פרק ב משנה ב), ההבחנה בין עץ לחרס רלבנטית רק לעצים - היכולים לחדור בשורשיהם את העציץ, ולא לזרעים - שאינם יכולים לחדור. וכן פסק בחזון איש שביעית כב א.
  43. ^ רמב"ם הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ב ט
  44. ^ משפטי ארץ שביעית (ה'תשנ"ד) פרק ז הערה 12, בשם הרב נסים קרליץ. וכן כתב הרב שמואל הלוי וואזנר (שבט הלוי ו קסז), שאם יתברר שפלסטיק אינו עביר כלל, מסתבר שייחשב כאינו נקוב.
  45. ^ הרב שאול ישראלי, חוות בנימין ב, מכתב תשובה לרב שלמה זלמן אוירבך, אות ג. וכן הרב מנשה קליין, שו"ת משנה הלכות טו קצ.
  46. ^ 1 2 חזון איש שביעית כב א
  47. ^ הרב שלמה זלמן אוירבך, מנחת שלמה תניינא קטו
  48. ^ כך העיד הרב שמואל הלוי וואזנר (שבט הלוי ו קסז): "ובדידי היה עובדא עם הגאון חזון איש, זה לי שלושים שנה שדעתי היה אז שרצפה רגילה הנ"ל הוי כאבן ומפסקת בין עציץ לקרקע... והחזון איש התווכח איתי ואמר דרצפה זאת אינה מפסקת והעציץ יונק מבעדה מן הקרקע. ושוב אחרי זמן הרימותי עציץ כזה ואבן הרצפה מן הקרקע, וראיתי ברור, שכנגד נקב העציץ היה חלול כמו נקב באבן הרצפה על השכבה העליונה, וניכר לעיניים שזה מכוח משיכת קרקע העציץ על-ידי נקב שלו, ואין... מפסיק, ואמרתי 'ברוך שבחר בחכמים ובמשנתם'.
  49. ^ משנה עוקצין ב ט
  50. ^ הרב יהודה רוזאניס, משנה למלך על רמב"ם הלכות ביכורים ב ט: "אם הגדילה, ויצאה נופה חוץ לעציץ, ונוטה על הארץ, ויונק מריח הארץ דרך אויר - כמחובר דמיא".
  51. ^ אגלי טל מלאכת קוצר
  52. ^ בית דוד א דף ה עמוד ב
  53. ^ הרב יוסף שלום אלישיב, קובץ תשובות ג רלב
  54. ^ הרב זלמן נחמיה גולדברג, בית אהרן וישראל צב, עמ' סח-עא
  55. ^ "קטיף שביעית" עמ' 110. ע"פ הרמב"ם, הלכות טומאת אוכלין ב יב, וע"פ הוראת הרב מרדכי אליהו. וכן כתב הרב צבי ובר.
  56. ^ הרב משה שטרנבוך, תשובות והנהגות ד רנח
  57. ^ חזון איש שביעית כ ו
  58. ^ הרב בנימין זילבר, "שביתת הארץ", דף ע דין כ. וכן הרב יצחק יעקב וייס, "מנחת יצחק" י קטז.
  59. ^ הרב משה שטרנבוך, תשובות והנהגות ד רנח
  60. ^ הרב שאול ישראלי, חוות בנימין ג צז, עמ' תרטו-תריח. וכן פסק הרב עובדיה יוסף, יביע אומר ט - יורה דעה לא. וציין שגם הרב שלמה עמאר והרב ישראל יעקב פישר הסיקו כן.
  61. ^ הראי"ה קוק, שבת הארץ קונטרס אחרון סימן ג
  62. ^ שבת פא ב
  63. ^ חזון איש שביעית כב א
  64. ^ הרב שלמה זלמן אוירבך, מנחת שלמה א מא א-ג. הרב משה שטרנבוך, תשובות והנהגות ד רנח. הרב חיים פינחס שיינברג, אורייתא ט עמ' קכז. הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, ספר השמיטה עמ' יז.
  65. ^ הרב שלמה זלמן אוירבך, מנחת שלמה א מ. וכן כתב שבט הלוי.
  66. ^ הרב יוסף אפרתי, הליכות שדה 78 עמ' 23
  67. ^ הרב יוסף ליברמן, מוריה תשנ"ד, עמ' קכג
  68. ^ הרב יהודה הלוי עמיחי, "קטיף שביעית", בהוצאת מכון התורה והארץ ה'תש"ס, עמ' 106--114


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.