פיוס השביעי – הבדלי גרסאות

=== יחסי החוץ ===

[[קובץ:Allégorie du Concordat de 1801.jpg|250px|ממוזער|שמאל|תיאור אמנותי של ההסכם של 1801]]

 

שטחה של מדינת האפיפיור הוקטן עוד יותר בשנת [[1806]], כשנפוליאון מסר את [[בנוונטו]] לשר החוץ הצרפתי [[שארל-מוריס דה טליראן|טליראן]] ואת [[פונטקורבו]] למרשל [[קארל הארבעה עשר מלך שוודיה|ברנדוט]]. ב-[[1808]] פלשו הצרפתים שוב למדינת האפיפיור משום שפיוס השביעי סירב לסגור את נמליו בפני ספינות [[אנגליה|אנגליות]]. ב-[[1809]] חולקה מדינת האפיפיור בין שטחים שצורפו ל[[ממלכת איטליה]] שזה עתה הוקמה ובין שטחים שסופחו לקיסרות הצרפתית. באותה שנה שלל נפולאון את עצמאותה של מדינת האפיפיור, הפך אותה למחוז קיסרי והעניק את התואר "מלך רומא" לבנו, [[נפוליאון השני]], שנולד ב-[[1811]]. כמו כן הגלה את פיוס השביעי מרומא ל[[סבונה]] (Savona). שנה לאחר מכן סירבו האפיפיור ו-13 קרדינלים, בהם מזכיר המדינה, לאשר את [[גירושים|גירושי]] נפולאון ו[[ז'וזפין דה בוארנה|ז'וזפין]] ולאשר את נישואיו ל[[מארי לואיז, דוכסית פארמה|מארי לואיז]]. יחסו המבזה של נפולאון לאפיפיור עורר את חמתם של מיליוני צרפתים קתולים, שנדרשו לנאמנות כפולה, לכתר (הקיסר) ולכס (האפיפיור). לפיכך, בניסיון לרצות את האפיפיור וליישר את ההדורים נועדו פיוס השביעי ונפולאון ב[[טירת פונטנבלו]], שם נחתם ב-[[1813]] הקונקורדט של פונטבלו שהחזיר לכנסייה ולאפיפיור מספר סמכויות, אך לא את עצמאותה של מדינת האפיפיור{{הערה|1=[http://books.google.co.uk/books?id=oljQLmZvCW4C&pg=PA92&lpg=PA92&dq=%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%A1+%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99&source=bl&ots=iB8IGdZNbW&sig=BwqwhYh4h0KPBJR5-dOML8sTuos&hl=en&sa=X&ei=tYQkUYrYPMfmtQavvYHoDg&ved=0CFsQ6AEwBQ#v=onepage&q=%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%A1%20%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99&f=false חזי שלח, נפוליאון 1813: מלחמת העולם הראשונה עמ' 93]}}. אולם עד מהרה הגיע גם שלטונו של נפולאון לקיצו.