אמירה לנוכרי – הבדלי גרסאות

גזרו חז"ל שלא יעשה הנכרי פעולה לצורכו שלו עצמו, אם נראה הדבר כאילו עושה לצורך היהודי. מסיבה זו, השוכר גוי להוליך עבורו סחורה לביתו ממקום פלוני ובא הלה ולקח את הסחורה בשבת מבית היהודי ברשות, ראוי לבית הדין שבעיר לקנוס את היהודי בממון לפי עשרו או ב[[מלקות (הלכה)|מלקות]], אף על פי שהגוי עשה כאן פעולה לצורך עצמו, שהרי הגוי מקבל את הכסף לפי כמות העבודה ולא לפי השעות, כך ששעת העבודה היא לצורכו עצמו - להשלים את ההתחייבות שעליה הוא מקבל כסף קצוב{{הערה|שונה הדבר אם הוא שכיר שעות.}}. אך אם טעה והוא טוען שחשב שמותר, יש לבית הדין להאמינו.

 

* הרב אברהם יהושע השל דרברמדיקר, '''אמירה לנכרי''', דיני אמירה לנכרי בשבת ויו"ט, ירושלים תשנ"ט.

* הרב שלמה דב סגל, '''אמירה לנכרי''', הלכות שבת, בני ברק [תשס"ח].

* הרב יוסף דוב ספטימוס, '''קיצור דיני אמירה לנכרי בשבת''', תפרח תשע"ב (הוצאה שלישית).

* הרב חיים יאודה ישראל, '''רועה בשושנים''', ביאור דעת השו"ע בהלכות אמירה לנכרי, קריית ספר תש"ע.

 

==הערות שוליים==