הבדלים בין גרסאות בדף "ההגמוניה הספרטנית"

מ
קישורים פנימיים
מ (קישורים פנימיים)
 
===מסע המלחמה הספרטני לפרס===
{{הפניה לערך מורחב|מסע אגסילאוס השני לאסיה}}
בשנת [[448 לפנה"ס]] הגיעה אתונה להסכם שלום עם פרס ([[שלום קאליאס]]), וספרטה הגיעה להסכם כזה בשנת [[411 לפנה"ס]].{{הערה|במטרה לקבל זהב פרסי לצורך המלחמה באתונה.}} לאחר המלחמה הפלופונסית, קיבלה פרס מידיה של ספרטה את כל נחלותיה של אתונה באסיה. בשנת [[401 לפנה"ס]], מרד הנסיך הפרסי [[כורש הצעיר]] בשלטונו של אחיו [[ארתחששתא השני]]. לכורש היו קשרים מעולים עם היוונים, והוא הכיר היטב את יתרונותיהם כלוחמים. למזלו, המלחמה הפלופונסית הותירה יוונים רבים מבוטלים, והללו היו נכונים להשכיר עצמם כשכירי חרב לכל המרבה במחיר. עד מהרה קיבץ כורש צבא של 12,000 שכירי חרב יוונים בפיקודו של [[קלארכוס]], לשעבר ההרמוסטס הספרטני של [[ביזנטיון]]. אף ספרטה שלחה לעזרתו 700 לוחמים.{{הערה|[פלוטרכוס, "'''חיי ארתחששתא'''", 4].}} כורש הובס ב[[קרב קונקסה]], וחייליו היוונים מצאו עצמם ללא פרנסה וללא פיקוד. היות שנותרו מנותקים בארץ זרה ועוינת, בחרו לצאת למסע ארוך במטרה לעבר הים כדי להגיע לשטחים יוונים, מסע שנודע בעברית בשם "[[מסע הרבבה]]".
 
בטווח הקרוב, השפעתו של מסע הרבבה הייתה מעטה, אולם הוא שינה לחלוטין את דעות היוונים בנוגע לפרסים. רבבת יוונים, ללא מורי דרך, כסף או מזון, הצליחו לחצות את פרס תוך שהם מקיימים את עצמם ולהגיע בשלום. עם זאת, הערים היווניות שתמכו בכורש, חששו מפני נקמה, והם פנו לספרטה בבקשה לעזרה. בתגובה, שיגרו הספרטנים בסתיו [[400 לפנה"ס]]{{הערה|Rhodes, p. 226}} או בראשית [[399 לפנה"ס]]{{הערה|שם=עמית 427}} צבא שכלל כ-5,000 חיילים רגלים ו-400 פרשים בראשותו של המצביא תיברון. על הצבא הפרסי בזירה זו פיקד ה[[סטראפ]] [[טיספרנס]], אשר נחשב למצביא ומדינאי מוכשר. תיברון הובס בידי טיספרנס, וגורל דומה פקד את מחליפו [[דקרילידס]]. בשנת [[398 לפנה"ס]] החליט [[אגסילאוס השני]] מלך ספרטה לצאת בעצמו לאסיה עם 8,000 חיילים נוספים. אלא שאז נתנה הרודנות הספרטנית לראשונה את אותותיה, כאשר [[תבאי]] אתונה ו[[קורינתוס (עיר)|קורינתוס]] סירבו להשתתף במסע המלחמה. התבנים הגדילו לעשות, וכאשר אגסילאוס רצה להקריב ל[[ארטמיס]] על אדמתם קודם יציאתו, הם הפכו את המזבח עם הקורבנות עליו. אגסילאוס לא סלח על העלבון.
 
אגסילאוס הביס את טיספרנס בקרב והגיע עד [[סרדיס]]. טיספרנס הוצא להורג. ומחליפו [[טיתראוסטס]] הצליח לשכנע את אגסילאוס לנוע צפונה אל הסטראפיה של אויבו [[פרנבזוס השני|פרנבזוס]]. פרנבזוס{{הערה|לטענת [[קסנופון]] (הלינקה[[הלניקה]], 3.5.1), היה זה טיתראוסטס אך על פי החיבור "[[הלניקה מאוקסירינכוס]]" היה זה פרנבזוס. גרסה זו עדיפה מסיבות כרונולוגיות. ראו: Fine, p. 548}} הבין שאגסילאוס לא יעזוב את אסיה מרצונו הטוב, אך גם ידע שיקשה עליו לנצח אותו. לפיכך, הוא שלח את [[טימוקרטס מרודוס]] אל יוון, כדי שיעניק מתנות כסף לערי יוון לצורך מרד בספרטה. ואכן, עד מהרה החלו קורינתוס, [[ארגוס העתיקה|ארגוס]] ואתונה לנקוט במדיניות אנטי-ספרטנית.
 
===המלחמה הקורינתית===
העילה המיידית למלחמה הייתה סכסוך שולי בין [[פוקיס]] ל[[לוקריס]].{{הערה|Rhodes, p. 227}} תבאי תמכה בלוקריס, וספרטה מיהרה לנצל זאת כדי להכריז עליה מלחמה. תבאי שיגרה משלחת לאתונה, שמיהרה להתייצב לימינה של תבאי.{{הערה|Fine, pp. 548-549}} הספרטנים הובסו בשנת [[395 לפנה"ס]] ב[[קרב הליארטוס]] (שבו נהרג גם ליסנדרוס), ועקב כך מיהרו להצטרף לברית האנטי-ספרטנית גם קורינתוס וארגוס, ועוד כמה ערים קטנות יותר. הספרטנים הזעיקו את אגסילאוס מאסיה, והוא מצדו אמר שהפרסים גירשו אותו באמצעות "אלף קשתים" (על המטבעות הפרסיים באותה תקופה הייתה מוטבעת דמות של [[קשת (מקצוע)|קשת]]).{{הערה|פלוטרכוס, "'''חיי אגסילאוס'''", 15.}} בעלות הברית, בסיוע כסף פרסי, הקימו צי גדול והביסו את הספרטנים ב[[קרב קנידוס]]. לאחר הקרב עברו האתונאים בין הערים הספרטנים ב[[איוניה]], גירשו את ההרמוסטסים וחידשו את המשטרים הקודמים. לספרטנים נותרו רק שני בסיסים באזור ה[[הלספונטוס]], [[אבידוס (דרדנלים)|אבידוס]] ו[[ססטוס]]. הדבר לא הטריד את ספרטה יתר על המידה, שכן כוחה תמיד היה בצבא היבשה ולא בצי.{{הערה|Fine, pp. 546-547}} מנגד הספרטנים ניצחו בקרבות [[קרב נמאה|נמאה]] ו[[קרב קורונאה (394 לפנה"ס)|קורונאה]].
 
באמצעות הכסף הפרסי, אתונה שיקמה מחדש את [[חומות ארוכות|החומות הארוכות]], שחיברו את העיר עם נמל [[פיראוס]]. במשך רוב המלחמה נותרו הספרטנים כשידם על העליונה ביבשה אך חלשים בים. חברות הקואליציה לא יכלו לגבור על ה[[פלנקס]] הספרטני בשדה הקרב, אך הן הוסיפו לשמור על שלמות הברית ביניהן ומנעו מן הספרטנים לנוע כחפצם במרחבי מרכז יוון. במהלך השנים הבאות ניסו הספרטנים להוציא את קורינתוס ואת ארגוס ממעגל הלחימה, אך חברות הקואליציה האנטי-ספרטנית שמרו על חזית מאוחדת, בעוד אתונה ותבאי מנצלות את טרדותיה של ספרטה כדי לחזק את כוחן בשטחים שהיו נתונים בעבר להשפעתן ונשמטו מידיהם בגלל התעצמותה של ספרטה. קרב יוצא דופן במלחמה היה [[קרב לכאיון]] במהלך שנת [[391 לפנה"ס]], שבמהלכו נהרגו כ-250 [[הופליט]]ים ספרטנים על ידי כוח אתונאי בהנהגתו של [[איפיקרטס]].{{הערה|קסנופון, "'''[[הלניקה]]'''", ספר רביעי, 5, 11-18.}}
 
עם זאת, בהדרגה החליטו הפרסים שהם מחזקים את האתונאים יותר מדי, והאתונאים כבר החלו לתמוך בכמה מאויביה של פרס. על כן החליטו הפרסים, כי אין עוד תועלת במדיניות החלשת ספרטה על ידי תמיכה באויבותיה.{{הערה|Fine, pp. 554-555}} הפרסים סברו שהטוב ביותר מבחינתם הוא להביא את שני הצדדים להסכם שלום כעת, כאשר שניהם מותשים ואינם מסוגלים עוד להוות איום על פרס. הסטראפ הפרסי [[טיריבזוס]] הגיע להסכם עם המצביא הספרטני [[אנטלקידס]] על פיו תציע ספרטה הסכם שלום לבעלות הברית, ובאם אלה יסרבו תתמוך פרס בספרטה. אתונה החליטה שמיצתה את המלחמה, והסכימה למשא ומתן. שאר בעלות הברית לא השתוקקו להילחם ללא התמיכה האתונאית, ונאלצו גם הן להגיע לפשרה. בשלהי שנת [[398 לפנה"ס]] נחתם בסרדיס "[[שלום אנטלקידס]]", הידוע גם בשם "שלום המלך" (על שם מלך פרס).