ויקטור יעקובסון – הבדלי גרסאות

בשנים [[1906]]–[[1908]] כיהן כיו"ר סניף [[בנק אנגלו-פלשתינה]] ב[[ביירות]]. בין השנים 1908–[[1914]] היה מנהל סניף הבנק ב[[קושטא]], בירת [[האימפריה העות'מאנית]] והיה למעשה הנציג המדיני של [[ההסתדרות הציונית]] בעיר. בתפקידו זה ניהל יעקובסון את מגעי התנועה הציונית עם השלטונות העות'מאניים ויצר קשרים עם [[הטורקים הצעירים]] שהשתלטו על המדינה ב-1908. באותה תקופה התכתב עם [[דוד בן-גוריון]] ו[[יצחק בן-צבי]] ששקלו להציע ליהודי ארץ ישראל להתעת'מן (לקבל על עצמם אזרחות עות'מאנית), כמו כן הכיר בעיר את [[זאב ז'בוטינסקי]].

 

בניגוד לדעת רבים, תמך יעקובסון בתנועה הלאומית הערבית מתוך ראייה לפיה יכולה התנועה הלאומית היהודית להשתלב ברוח המהפכנות, הקידמה והבנייה מחדש של הארץ על בסיס שוויוני בין יהודים לערבים. בשנת [[1913]] הוזמן והשתתף כציר ב[[הקונגרס הערבי הלאומי הראשון|קונגרס הערבי הלאומי הראשון]] ב[[פריז]].

 

בימי [[מלחמת העולם הראשונה]] ניהל את משרד ההסתדרות הציונית ב[[קופנהגן]] והטיף לתנועה הציונית לנקוט ב[[מדינה נייטרלית|נייטרליות]]. לאחר המלחמה עבר ל[[לונדון]] כחלק מקבוצת מנהיגי התנועה הציונית שעברו לשם. היה ממארגני הוועידה הציונית של 1919 והשתתף בכינוסים של ה-26 בפברואר וה-1 ביולי 1919. לאחר מכון עבר ל[[ברלין]], היה חבר הוועד הפועל הציוני המצומצם שישב בברלין וכיהן בשורת תפקידים בהסתדרות הציונית, בהם נציג התנועה ליד מטה [[חבר הלאומים]] ב[[פריז]] ולאחר מכן ב[[ז'נבה]]. הוא היה הנציג הציוני הראשון שהעלה את רעיון [[תוכנית החלוקה]] של ארץ ישראל{{הערה|1=מאיר חזן, '''מתינות''', [[עם עובד]] 2009, עמוד 208}}.

 

יעקובסון נפטר ב-[[23 באוגוסט]] [[1934]]{{הערה|1=[http://www.compactmemory.de/library/seiten.aspx?context=pages&ID_0=8&ID_1=192&ID_2=391&ID_3=18732&blattnr=428&blattnr_bis=428 Dr. Victor Jacobson gestorben], ''Palästina'' 1934, Heft 10 (Oktober 1934), S. 428, באתר [[Compact Memory]] {{גרמנית}}.}} ב[[ברן]], בעת שהיה בדרכו לקונגרס בז'נבה{{הערה|{{דבר||אביגדור יעקבסון|1934/08/24|00113}}.}}.