אגן המכרות בנור-פה דה קאלה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אתר מורשת עולמית בצפון-מערב צרפת. תרגום מקוצר (מאוד) של הערך מוויקיפדיה בצרפתית |
מ זוטות |
||
שורה 17:
==מיקום==
אגן הכרייה משתרע על פני 1,200 קילומטרים ב[[מחוזות צרפת|מחוזות]] [[נור (מחוז)|נור]] ו[[פה-דה-קאלה]], או 9.5% משטח הפנים של האזור הצרפתי לשעבר [[נור-פה דה קאלה]] (כיום, חלק מ[[או-דה-פראנס]]). התגוררו בו 1.2 מיליון תושבים בסוף שנות השמונים של המאה ה-20, או 31% מאוכלוסיית האזור. מאה אלף קילומטר של מנהרות, כלומר יותר מפעמיים היקף [[כדור הארץ]] ושמונה מאות שמונים
מרבצי הפחם הקרובים ביותר הם אגן הפחם של בולונה (Bassin minier du Boulonnais) ממערב
==גאולוגיה==
זהו החלק המערבי של מרבץ המשתרע מעבר ל{{קישור שפה|אנגלית|Belgium–France border|גבול צרפת-בלגיה}}. לאורך הנהר {{קישור שפה|אנגלית|Sambre|סמברה (נהר)|סמברה}} והמחשופים באזור {{קישור שפה|אנגלית|Borinage|בורינאז'}} ב[[בלגיה]].
ב[[יחידת זמן גאולוגית|תור]] ה[[קרבון]] היה אזור זה מכוסה בים, שבו נוצרו [[משקע (גאולוגיה)|משקע]]ים תוך כדי [[התפרצות געשית|פעילות געשית]]. בסוף תקופה זו, ב[[יחידת זמן גאולוגית|גיל]] ה{{קישור שפה|אנגלית|Stephanian (stage)|סטפניאן}}, המתוארך בין השנים
==היסטוריה==
[[מחשוף (גאולוגיה)|מחשופי]] פחם התגלו לראשונה בחבל בולונה (Boulonnais, חבל הארץ על החוף הצפון-מזרחי של צרפת), שמצפון לאגן הכרייה, בסביבות 1660. בעקבות חיפושים נרחבים התגלה ב-3 בפברואר 1720 עורק הפחם הראשון באגן הכרייה נור-פה-דה-קאלה במכרה ז'אן קולאר (Fosse Jeanne Colard). ב-24 ביוני 1734 התגלתה פחם ספוג בנפט במכרה פאבה (Fosse du Pavé) בשטח ה[[קומונה (צרפת)|קומונה]] {{קישור שפה|אנגלית|Anzin|אנזן}}. לאחר כמה ניסיונות הוקמה חברת מכרות אנזן (Compagnie des mines d'Anzin) ב-19 בנובמבר 1757 וגדלה במהירות. במקביל, קמו חברות חיפושי פחם לאורך [[המאה השמונה עשרה]]. תחילת המאה התשע עשרה התאפיינה בהתפתחות טכנולוגית ([[מנוע קיטור]] וניקוז מים מהמכרות). המאפיין הבולט של [[שנות ה-30 של המאה ה-19]] ותחילת [[שנות ה-40 של המאה ה-19|שנות הארבעים]] היה [[המהפכה התעשייתית]], לתעשיות החדשות היה צורך עצום בפחם, בעטיו החלה תקופה של מחירי פחם גבוהים בצפון והקמת מספר רב של חברות פחם. כתוצאה מכך, התפתח אגן הכרייה באופן [[חזקה (מתמטיקה)|אקספוננציאלי]]. נפתחו בורות כרייה רבים, ערמות ה[[סיג]]ים הלכו וגבהו והופיעו בתי המגורים האופייניים המכונים {{קישור שפה|אנגלית|Coron (house)|קורון (בית)|קורון}}. גידול זה התרחש לאורך המחצית השנייה של המאה התשע עשרה וב[[העשור הראשון של המאה ה-20|עשור הראשון של המאה ה-20]]. שנת 1906 עמדה בסימן {{קישור שפה|אנגלית|Courrières mine disaster|אסון מכרה קורייר}} שהתרחש ב-10 במרץ שגרם למותם של 1,099 בני אדם. בעטיו התחוללו שביתות ארוכות ובטיחות המכרות שופרה.
אזור הכרייה נפגע קשות ב[[מלחמת העולם הראשונה]] והשיקום נמשך עד אמצע [[שנות ה-20 של המאה העשרים]]. תקופה זו התאפיינה בהגעתם של פולנים ואיטלקים, אף שהגיעו גם בני לאומים אחרים. תחילת [[שנות ה-
חברות הפחם הולאמו ב-17 במאי 1946 עם הקמתה של חברת "מכרות הפחם של צרפת" (Charbonnages de France) שיישמה תוכנית מודרניזציה נרחבת עם ריכוז הכרייה כדי לשפר את מצבה הכלכלי של צרפת. המיתון החל בראשית [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]] והמכרות נסגרו בהדרגה. שביתות רבות פרצו באזור הכרייה. "מרכז הכרייה ההיסטורי של לוורד" (Centre historique minier de Lewarde) נפתח לקהל בשנת 1984. גוש הפחם האחרון הועלה במשמרת השנייה מפיר הכרייה מספר 9 של דרוז'ה (Fosse n° 9 - 9 bis des mines de Dourges) ב-21 בדצמבר 1990.
שורה 50:
**'''ערמות סיגים מודרניות''' - לאחר ה[[הלאמה]], קובצו יחד חלק מהפירים במטרה לייעל את עלויות הייצור. ערמות גדולות אלה משתרעות על שטח המשתנה סביב אלף דונם ויכולות להכיל נפחים של עשרים מיליון מטרים מעוקבים. לערמות סיגים אלה נוספו אגני שקיעה.
:ההחלטה מה לעשות עם ערמות סיגים אלו תלויה בתכולתם. חלקן ינוצלו בשל נוכחות תוצרי פחם או חומרים בעלי ערך כלכלי, השאר ישתמרו, בין אם בגלל שימור הצמחייה ובעלי החיים המשתמשים בהן או בשל העניין התרבותי או הנופי.
*מגדלים מעל פירים – האתר כולל 25 מגדלי מתכת (headframes) מעל פירי הכרייה.
| |||