קרלוש, מלך פורטוגל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד |
הרחבה |
||
שורה 32:
|יורש העצר=
|בת זוג=[[אמלי, נסיכת אורליאן]]}}
'''קרלוש מלך פורטוגל''' (ב[[פורטוגזית]]: '''Carlos I de Portugal'''; {{כ}}[[28 בספטמבר]] [[1863]] - [[1 בפברואר]] [[1908]]), היה מלך [[פורטוגל]] מ-[[1889]] עד [[רצח מלך פורטוגל ויורשו ב-1908|הירצחו ב-1908]]. קרלוש ידוע בכינוי "הדיפלומט" (o Diplomata) ובכינוי "[[קדוש מעונה|הקדוש המעונה]]" (o Martirizado).
==ביוגרפיה==▼
קרלוש הראשון נולד ב[[ליסבון]] ב-[[28 בספטמבר]] [[1863]], ל[[לואיש הראשון, מלך פורטוגל]] ול[[מריה פיה, נסיכת סבויה]], בתם של [[ויטוריו אמנואלה השני, מלך איטליה]] ו[[אדלהייד מאוסטריה]]. קרלוש היה איש [[תרבות]] שהרבה בסיורים ובמסעות, שלט בשפות שונות והיה בקי ב[[אוקיינוגרפיה]]. בשנת [[1889]] מת אביו [[לואיש הראשון, מלך פורטוגל]], וקרלוש עלה במקומו לשלטון.▼
ב[[שנות ה-90 של המאה ה-19]], עקב מאבק בין [[בריטניה]] לפורטוגל על שליטה באזורים בדרום יבשת [[אפריקה]], שיגרה בריטניה אולטימטום לפורטוגל בדרישה שפורטוגל תבלום את הרחבת שליטתה באזורים אלה. פורטוגל נאלצה להיענות ל[[אולטימטום]], אך הדבר עורר התנגדות עזה במדינה למדיניותו של המלך. גם המצב [[כלכלה|הכלכלי]] ב[[מדינה]] התדרדר. בשנת [[1907]] השעה המלך את החוקה ומינה את אחד הסנטורים לעמוד בראש ממשלה בעלת סמכויות [[דיקטטורה|דיקטטוריות]]. הדבר הגביר את ההתנגדות למלך.
ב-[[1 בפברואר]] [[1908]] בזמן נסיעתם של המלך ושני בניו בככר מרכזית בליסבון, נורו לעברם יריות מתוך הקהל שהצטופף בצדי הדרך. המלך מת מיד, בנו הבכור [[לואיש פיליפה, נסיך הכתר של פורטוגל]] נפצע אנושות ומת זמן קצר לאחר מכן ובנו השני נפצע בזרועו והוא שירש את כס המלכות, כמלך [[מנואל השני, מלך פורטוגל|מנואל השני]].
▲== ביוגרפיה ==
▲קרלוש הראשון נולד ב[[ליסבון]],
[[קובץ:King Carlos I of Portugal - National Portrait Gallery.png|ימין|ממוזער|קרלוש, מלך פורטוגל, בתמונה המוערכת משנת 1907.]]
[[קובץ:Rei D Carlos by Carlos Reis.jpg|ממוזער|דיוקן המלך קרלוש רוכב על סוסו.]]
ברגע שירש את אביו על כס המלוכה הפורטוגזי, המלך קרלוש נאלץ להתמודד עם משבר חריף ביחסי החוץ של פורטוגל. [[האימפריה הפורטוגזית]], שהייתה בעלת מושבות רחבות היקף באפריקה, גם לחופי [[האוקיינוס האטלנטי]] (אנגולה) וגם לחופי [[האוקיינוס ההודי]] (מוזמביק), התכוונה לאחד את שתי המובלעות באמצעות מסדרון פנימי; כיבוש וסיפוח השטחים שבין שתי המושבות במסגרת [[המרוץ לאפריקה]]. מדיניות שאפתנית זאת הובילה להתנגשות חזיתית באינטרסים הקולוניאליים של [[האימפריה הבריטית]], בעלת בריתה של פורטוגל עוד מעת עצמאותה מזה מאות שנים קודם לכן. האינטרסים הבריטיים פעלו לאחד בין [[מושבת הכף]] ו[[רודזיה הצפונית]].
ב-2 בינואר 1890 הציבה ממשלת בריטניה בראשות [[רוברט גסקוין ססיל]] אולטימטום על פורטוגל בשל המחלוקת הטריטוריאלית בין שתי המדינות, בה דרשה בריטניה מממשלת פורטוגל לסגת במיידית את כל כוחותיה הקולוניאליים ולוותר על טענתה לשליטה בשטחים. לפורטוגל, בשל חולשתה המובהקת כלפי בריטניה, עליה נשענה מבחינה כלכלית, לא נותרה ברירה אלא לסגת מהאזור ולתת מעבר חופשי להתפשטות ההשפעה הבריטית באזור. קרלוש העדיף פגיעה באינטרסים הקולוניאליים וביוקרה הבינלאומית של פורטוגל מאשר לסבול משבר כלכלי שהיה עתיד להיווצר עקב ה[[עיצומים (יחסים בינלאומיים)|עיצומים]] הבריטיים דרך האולטימטום שהוטל.
החלטה זאת של הממשלה אשר היה למלך חלק מרכזי בקבלתה הובילה לתסיסה אזרחית בקרב המוני פורטוגזים נגד הממשלה בליסבון, גד המלך קרלוש ונגד בריטניה, איתה שמר המלך על יחסים כלכליים חמים למרות המשבר הדיפלומטי. התסיסה העממית והמשבר הפוליטי נוצלו על ידי הפלגים ה[[רפובליקניזם|רפובליקנים]] ועל ידי פלג פוליטי של [[מונרכיזם|מונרכיסטים]] אשר התנגדו לפועלה של הממשלה, שלמעשה הייתה בחסותו של המלך קרלוש. בשנה שלאחר מכן, ב-31 בינואר [[1891]], ניסו הרפובליקנים לבצע [[מהפכה]] רפובליקנית כושלת שמטרתה הייתה להפיל את המלוכה. למרות כישלונה בהפיכה, התנועה הרפובליקנית השיגה חשיבות מרכזית בדעת הקהל הציבורית אשר חוזקה עקב משבר כלכלי ממושך שנגרר בפורטוגל מספר עשורי שנים.
בשנת 1892, המלך קרלוש, כשראה ששתי המפלגות במסגרת ה[[מערכת דו-מפלגתית|מערכת הדו-מפלגתית]] (אשר שתיהן היו מקורבות למלוכה) לא הצליחו לפתור באופן משביע רצון את המשבר הממשלתי, הזמין את הגנרל קריסוסטומו דה אברו לארגן ממשלת קואליציה חדשה. כאשר ממשלה זאת לא הייתה מסוגלת לפתור הבעיה הוחלפה במהרה בקבינט חדש, בראשותו של דיאס פריירה.
המשבר הפוליטי והכלכלי המשיך לאחוז במדינה, ולכן קרלוס הראשון החליט להעביר את השלטון לראש הממשלה [[ז'ואאו פרנקו]], שהקים קבינט חדש ב-17 במאי [[1906]]. פרנקו אחז בסמכויות שלטוניות רבות מראשי הממשלה שקדמו לו ומיד עם מינויו החל בהנהגת קו פוליטי שדיכא את התנועות הרפובליקניות, דבר שרק תרם לרגש האנטי-מלוכני ברחבי האוכלוסייה הכללית. ממשל פרנקו הוביל להתנגדות לממשלה ולמלוכה במעמדה הקיים לא רק מצדם של הליברלים אלא גם מפני פלגים מלוכנים שונים והתנועה הרפורמיסטית.
בכל הקשור למדיניות החוץ של קרלוש, לאחר האולטימטום הבריטי, נורמליזציה של [[יחסי הממלכה המאוחדת–פורטוגל]] קודמו בידי המלך והתחדשו הקשרים הפוליטיים והמסחריים עם ברזיל, שהפכה ממונרכיה לרפובליקה דרך הפיכה צבאית בשנת [[1891]]. יחסי המדינות נקטעו זמן מה על ידי תקריות דיפלומטיות. קרלוש שמר על יחסים לבביים עם [[אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד]], [[אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת]] ו[[וילהלם השני, קיסר גרמניה]], אותם קיבל בביקוריהם בליסבון. עם זאת, קרלוש נאלץ להתמודד עם מספר מרידות קולוניאליות, מ[[גינאה ביסאו]] באפריקה ועד ל[[טימור (אי)|טימור]] ב[[דרום-מזרח אסיה]]. מרידות אלו הופלו בכוח צבאי אך הדגישו את היחלשותה הצבאית של האימפריה הקולוניאלית הפורטוגזית.
ז'ואאו פרנקו השעה את החוקה הפורטוגזית בשנת 1907 והחל לשלוט כ[[דיקטטור]] למעשה אך לא להלכה בצורה רשמית. התגובות נגד הממשלה לא חיכו; ב-21 בינואר 1908 נכשל ניסיון הפיכה רפובליקני חדש להפיל את המלך ולהקים רפובליקה. המוני קושרים ומתנגדים רפובליקנים מכל הקשת הפוליטית גורשו. דיכוי חדש זה עורר מחדש את התסיסה העממית מתקופת הפשרה עם הבריטים ובכך החל העימות של כל הפלגים הפוליטיים והחברתיים של המדינה מול המלך וממשלתו המדכאת. לבסוף, שנים עשר יום לאחר ניסיון ההפיכה הכושל, נרצח המלך על ידי אנשי המשטרה שלו כשחזר לבירה במכונית פתוחה. בנו הבכור, [[לואיש פיליפה, נסיך הכתר של פורטוגל]], נפצע אנושות ומת מפצעיו זמן קצר מאוחר יותר. בנו הצעיר שרד את ההתנקשות בפציעה קלה והוכתר ל[[מנואל השני, מלך פורטוגל]].
==משפחתו==
שורה 69 ⟵ 84:
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Carlos I of Portugal|שם ויקישיתוף=קרלוש}}
* {{בריטניקה}}
*{{Find a Grave|9685389}}
{{בקרת זהויות}}
| |||