משמר הירדן במלחמת העצמאות – הבדלי גרסאות

ב[[החלטת החלוקה]] נקבע נהר הירדן כגבול הבינלאומי בין סוריה, ממזרח לנהר והמדינה היהודית, ממערבו. המושבה נותרה בשטח מדינתשנועד ישראלליהודים. מצבה הטופוגרפי של המושבה היה נחות בהיותה נמוכה וגלויה, 'פרושה כעל כף היד' מכיוון [[רמת הגולן]]. עקב הרכב האוכלוסייה שכללה גרעין התיישבותי של [[בית"ר]] ו[[אצ"ל]], הפיקוד במקום כלל את ה[[מא"ז]] מטעם "[[ההגנה]]", אשר נטלה לידה את האחריות הכוללת להגנת האזור, את נציג מפקדת האצ"ל וכן נציג 'וג'ווד'. הפיצול בפיקוד נוסף לקושי בריכוז המשאבים להגנה, שנבע מכך שגרעין המושבה היה מורכב מאיכרים בעלי משקים פרטיים. מאז החלטת [[האו"ם]] האמורה, החמיר המצב הביטחוני במקום. בין השאר, הותקפו הדרכים למושבה ובדצמבר 1947 נשדד עדר [[צאן]]. ב-11 בינואר 1948 פוצץ [[הפלמ"ח]] את [[גשר בנות יעקב]], כדי להקשות על חדירת לוחמים ערביים מכיוון סוריה. החל מאמצע מרץ 1948 התנהלו במשמר הירדן עבודות ביצורים בניצוחה של [[סולל בונה]]. בין השאר, תוכננה הקמת עשר עמדות המקושרות ביניהן, אך עבודה זו, אם כי נעשתה ברובה, לא הסתיימה עד התקפת הצבא הסורי. עמדות אלה יצרו קו הגנה מסביב למעין חומה שהקיפה את הבתים. בנוסף, נערמה ממזרח סוללת עפר בגובה של כשני מטרים, וזאת כדי למנוע תצפית ואש ישירה על המושבה מכיוון סוריה. כן הוקפה המושבה גדר. למושבה היה קשר טלפוני ו[[אלחוט]]י, [[קוד מורס|מורס]] ודיבור, עם מפקדת 'ההגנה' (מסוף מאי: [[צה"ל]]), ששכנה ב[[מחניים]] ואחר כך ב[[ראש פינה]]. באפריל 1948, כוחות 'ההגנה' עצרו בראש פינה כוח תגבורת של האצ"ל, בן 12 איש, ומנעו ממנו להגיע לעזרת המושבה. כמה מהם הסתננו בכל זאת והצליחו להגיע למשמר הירדן. במקום נמצאה תגבורת של לוחמים מישובי הסביבה. יחד עם התגבורת, מנה הכוח ביישוב כ-50 עד 60 לוחמים: כעשרה עד 15 בני המושבה, כ-20–25 מ'ארגון וג'ווד' והיתר תגבורת מיישובי הסביבה.