תוכנית וויאג'ר – הבדלי גרסאות

* נכון ל-[[7 בפברואר]] [[2016]], [[וויאג'ר 2]] הייתה במרחק של 110.313 [[יחידה אסטרונומית|יחידות אסטרונומיות]] מהשמש (בערך 16.502 מיליארד [[קילומטר|ק"מ]]) והיא מתרחקת ממערכת השמש במהירות של 15.464 [[קילומטר לשנייה]] או כ־3.3 יחידות אסטרונומיות לשנה. הגשושית ממשיכה לשדר מידע על סביבותיה (כעת כבר מחוץ למסלולו של פלוטו) בעזרת מערך רשת החלל העמוק (DSN), וצפויה להמשיך לשדר עד בערך שנת [[2020]] - המועד המוערך כי יאזל לגשושית כל חומר המספק אנרגיה, היא תפסיק הפעלת כל המכשירים הנמצאים עליה, ותמשיך לשוטט בחלל לנצח, או עד שתתרסק על עצם כלשהו.

 

התוכנית המקורית של נאס"א נקראה "המסע הגדול" (Grand Tour) ויועדה להיות מסע לכוכבי הלכת המרוחקים יותר מכדור הארץ. אחד המהנדסים, גארי פלאנדרו {{אנג|Gary Flandro}}, התבקש לחשב את המסלולים והדלק שיהיה נחוץ, ולבדוק אם אפשר יהיה להשתמש ב[[מקלעת כבידתית]]. תוך כדי עבודה גילה פלאנדרו שבסוף שנות 1970 צדק, שבתאי, אוראנוס ונפטון יהיה כולם באותו צד של השמש. לפי חישוביו התיישרות זו תאפשר ביקור בכל ארבעת כוכבי הלכת החיצוניים במסע אחד, ותהיה קצרה ב-20 שנה מטיסה מארץ אל נפטון. ההזדמנות הייתה נדירה מכדי להחמיץ אותה, ונאס"א התגייסה במטרה להשלים את הפרויקט בזמן<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.pbs.org/the-farthest/science/man-behind-mission/|כותרת=The Man Behind the Mission}}</ref>. למעשה, פלאנדרו ואנשי הצוות שאיתו תכננו כבר שהגשושיות ימשיכו לחלל החיצון, וישדרו משם לאחר שיסיימו את משימתן במערכת השמש.