מסילת הרכבת המחתרתית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏מבנה: עריכה
←‏מבנה: הסרת תבנית. טופל
שורה 1:
{{עריכה|טעויות תרגום) ולשון|נושא=מדינות אמריקה}}
[[קובץ:Undergroundrailroadsmall2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפה של חלק מנתיבי המילוט אשר שימשו את העבדים]]
'''מסילת הרכבת המחתרתית''' (ב[[אנגלית]]: '''The Underground Railroad''') הייתה רשת מחתרתית של נתיבים סודיים ובתים בטוחים שהוקמו בארצות הברית בראשית אמצע המאה ה-18, שסייע בעיקר לאפרו-אמריקאים משועבדים לברוח למדינות חופשיות בארצות הברית ולקנדה.<ref>{{צ-ספר|שם=The Underground Railroad : the long journey to freedom in Canada|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/612720940|מו"ל=J. Lorimer & Co|שנת הוצאה=2010|מקום הוצאה=Toronto|ISBN=978-1-55277-581-3|oclc=612720940|מחבר=Dyan Cross|עמ=1-4}}</ref> הרשת כללה את אנשי התנועה לביטול העבדות ואחרים שתמכו בנמלטים. באמצע המאה ה-19 פעילות מסילת הרכבת המחתרתית הגיע לשיאה.
שורה 6 ⟵ 5:
"מסילת הרכבת המחתרתית" לא הייתה מתחת לפני הקרקע או התנהלה באמצעות רכבות. המסילה כללה בתוכה רשת של בתי מקלט, קודים סודיים, מקומות מסתור ומעברים סודיים.<ref>Blight, David, 2004, p. 3.</ref> [[ג'ון רנקין]] {{אנ|John Rankin (abolitionist)}}, כומר [[פרסביטריאניזם|פרביטריאני]] האמריקני, היה פעיל מרכזי במסילת הרכבת באיזור [[אוהיו]], הסביר את השם: "זה נקרא כך בגלל שמי שנכנס אליה נעלם מעיני הציבור כאילו באמת ירד מתחת לפני האדמה. לאחר שהעבדים הנמלטים נכנסו למקום המסתור [הראשון] במסילה, לא ניתן היה למצוא זכר מהם. הם הועברו בחשאי ממקום מסתור אחד למשנהו עד שהגיעו ליעד בו הם הצליחו להיות חופשיים."<ref>{{cite book|url=https://archive.org/details/ASPC0002367700|title=The soldier, the battle, and the victory : being a brief account of the work of Rev. John Rankin in the anti-slavery cause|last=Ritchie|first=Andrew|publisher=Western Tract and Book Society|year=1870|location=Cincinnati|pages=[https://archive.org/details/ASPC0002367700/page/n96 96]–97}}</ref>
 
למסילת הרכבת המחתרתית לא היה מטה או חומרים כתובים. המידע עבר מפה לאוזן.
מנהיגיו המרכזיים של הארגון היו אפרו-אמריקאים חופשיים בשיתוף עם כנסיות אפרו-אמריקאיות. הפעילות נתמכה על ידי קבוצות מיעוט נוספות או פעילי זכויות אדם ביניהם אינדיאנים, מקסיקנים ואמריקאים לבנים. הסיוע כלל אספקת מזון, מחסה, בגדים והעברות ממקלט למקלט. הקמת הארגון נעשתה בשקט ומפה לאוזן, מעט מאוד אנשים תיעדו את הפעילות הסודית הזו, על מנת להגן על הנמלטים ועל אלו ששימשו להם כמקלט. במקרים בהם נתפסו העבדים הנמלטים, הם נאלצו לחזור לעבדות, אלו שנתפסו מסייעים בהברחת עבדים נעצרו ונשלחו לכלא. מסלולי הבריחה היו חמקמקים וחשאיים, וגם כיום, שנים לאחר מכן, ניתן רק לשער את השיטות בהן נקטו המבריחים. כמו כן, כמעט ולא קיימות עדויות דוקומנטריות המעידות על קיום הארגון. מרבית הידע נאסף מזיכרונות של אנשים שניהלו את הארגון בפועל. ההשערות אומרות כי בין 15,000-20,000 עבדים עברו את המסע אל החופש. לדוגמה - העבדים במחוז קולומביה הצטמצמו מ 4694 עד 640 על ידי "רכבת תחתית וחטיפות פלוניות".{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Buckmaster, Henrietta|שם="The Underground Railroad."|כתב עת=The North American Review 246, no. 1|עמ=142-49|שנת הוצאה=1938}}}}
 
מנהיגיו המרכזיים של הארגון היו אפרו-אמריקאים חופשיים בשיתוף עם כנסיות אפרו-אמריקאיות. הפעילות נתמכה על ידי קבוצות מיעוט נוספות או פעילי זכויות אדם ביניהם אינדיאנים, מקסיקנים ואמריקאים לבנים. הסיוע כלל אספקת מזון, מחסה, בגדים והעברות ממקלט למקלט. הקמת הארגון נעשתה בשקט ומפה לאוזן, מעט מאוד אנשים תיעדו את הפעילות הסודית הזו, על מנת להגן על הנמלטים ועל אלו ששימשו להם כמקלט. במקרים בהם נתפסו העבדים הנמלטים, הם נאלצו לחזור לעבדות, אלו שנתפסו מסייעים בהברחת עבדים נעצרו ונשלחו לכלא. מסלולי הבריחה היו חמקמקים וחשאיים, וגם כיום, שנים לאחר מכן, ניתן רק לשער את השיטות בהן נקטו המבריחים. כמו כן, כמעט ולא קיימות עדויות דוקומנטריות המעידות על קיום הארגון. מרבית הידע נאסף מזיכרונות של אנשים שניהלו את הארגון בפועל. ההשערות אומרות כי בין 15,000-20,000 עבדים עברו את המסע אל החופש. לדוגמה - העבדים במחוז קולומביה הצטמצמו מ 4694 עד 640 על ידי "רכבת תחתית וחטיפות פלוניות".{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Buckmaster, Henrietta|שם="The Underground Railroad."|כתב עת=The North American Review 246, no. 1|עמ=142-49|שנת הוצאה=1938}}}}
 
==פעילות==