מלחמת מדין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יוסף32 (שיחה | תרומות)
מ ←‏המלחמה: הגהה
שורה 39:
משה ציווה את העם שיפרישו אלף אנשים מכל שבט למלחמה, ומינה את פינחס ללכת בראשם. הלוחמים תקפו את מדין, והרגו את כל הזכרים, וביניהם חמשת מלכי מדין – אוי, רקם, צור, חור, רבע – ובלעם בן בעור, שעפ"י המפרשים הגיע לשם כדי לקבל את שכרו על עצתו. את כל רכושם של המדינים, וכן את נשיהם וטפם, לקחו בני ישראל כשלל מלחמה.
 
כשחזרו הלוחמים כעס עליהם משה על שהשאירו בחיים את הנשים, שהיו בעצם גורם החטא, וציווה עליהם להרוג כל אשה גדולה מספיק למשכב זכר וכן כל הזכרים שבטף. על פי ציווי מפורש של ה', חולק השלל, שכלל את בנות מדין הקטנות ומאות אלפי בהמות באופן הבא: ראשית- הכלהלוחמים הלוחםקבלו קבלמחצית מחציתמהשלל, ושאר העם קבל את המחצית השנייה, ולאחר מכן הצטווה הכח הלוחם להפריש חלק אחד מחמש מאות ממחציתו ולתתנוולתתו ל[[אלעזר הכהן|אלעזר]] [[כהן גדול|הכהן הגדול]]. שאר העם הצטווה להפריש חלק אחד מחמישים ולתתו ל[[שבט לוי]]. החלוקה הסופית: הלוחמים (49.9 אחוז), שאר העם (49 אחוז), הלויים (אחוז) ואלעזר הכהן (0.1 אחוז). בנוגע ל[[מטלטלין]] שנלקחו כשלל לא הציוויהיה ציווי כיצד לחלק, וכל לוחם בזז לעצמו כרצונו,. אך לאחר שמנו הלוחמים את השבים מהמלחמה, ומצאו שאיש לא נהרג, הם החליטו להקדיש למשכן את כל הזהב ששללו.
 
השלל שנלקח במלחמה מתואר לפרטים,