גרוטסקה – הבדלי גרסאות

מקור המושג בימי ה[[רנסאנס]], כאשר נתגלו בחפירות ב[[רומא העתיקה|רומא העתיקה]], בבית הזהב (Domus aurea)]], במפלס נמוך שהתפרש כמערה אם כי כלל לא היה מערה (באיטלקית grotta), ובהן ציורי קיר ענקיים, דמיוניים ומגוחכים בעיני אנשי תקופת הרנסאנס. (pittura grottesca פירושו ציור מהסוג המתואר לעיל). הפופולריות של העיטור בגרוטסקות, ששימש בעיקר כמילוי שטח בפרסקאות גדולים, מסביב לתמונות ראשיות, חיבר בתוכו גם את מסורת המפלצות על הקתדרלות של [[ימי הביניים]], ואת גילוי ציורי הקיר בבית הזהב, שהיה לפי רוח הרנסאנס, מקור השראה מתרבות [[העת העתיקה]]. ציורי גרוטסקות היו נפוצים מאוד במאה ה-16 וה-17, וגרוטסקות רבות, בהן הגרוטסקות בווילה ד-'אסתה בטיוולי ובקסטל סנט'-אנג'לו ברומא, מופיעות ברחבי אירופה, והיו ציירים שהתמחו בסוג עיטור זה.

הגרוטסקה הספרותית עברה כמה שינויים של משמעות מאז המאה ה-15 ועד ימינו. בתחילה הייתה הגרוטסקה מיועדת לתיאור דמיוני מפחיד ומבעית, להטלתולהטלת אימה ספרותית. לימים חלו בה שינויים לכיוון הקומי, לחידוד העיוות של המתואר, בעיקר דמויות של גיבורים, אך גם מקומות, נופים וערים. ב[[המאה העשרים|מאה העשרים]], ב[[רפובליקת ויימאר|גרמניה הווימארית]], הגיעה הגרוטסקה לשיאים אמנותיים חשובים, באמנות ה[[ציור]], הכרזה, ה[[רישום]] וה[[דפוס]], וגם באמנות השיר ה[[פוליטיקה|פוליטי]] והמחזה האוונגרדי.

בין גדולי אמני העולם שעשו שימוש נרחב בגרוטסקה ביצירתם היו המחזאי ה[[איטליה|איטלקי]] [[לואיג'י פיראנדלו]], הסופר ה[[רוסיה|רוסי]] [[ניקולאי גוגול]] ו[[פרנץ קפקא]]. בין היוצרים ה[[ישראל|ישראלי]]ים שעשו שימוש נרחב בגרוטסקה ביצירתם ניתן למנות את ה[[סופר]] [[חיים הזז]], את ה[[מחזאי]] [[חנוך לוין]], ואת ה[[משורר]]ים [[דוד אבידן]] ו[[נתן זך]].

כ[[סוגה]] ספרותית מצטרפת הגרוטסקה לסוגות קרובות, של משפחת האמצעים הספרותיים הקומיים, ובהם ה[[סאטירה]], ה[[אירוניה]], ה[[פרודיה]], ה[[קומדיה]].

שד המערות שואב נשמות מבני-תמותה וניזון מהן, אבל הואאך לא יכול לפגוע בבני אלמוות.