שירות חלוצי לישראל – הבדלי גרסאות

'''השירות החלוצי לישראל''' (ב[[ראשי תיבות]]: '''שח"ל''') היה ארגון ל[[חלוציות]] מגויסת שהוקם בראשית [[שנות ה-50]] על ידי [[מפא"י]] ביוזמת [[דוד בן-גוריון]].

עם הקמת [[ישראל|מדינת ישראל]] חשש בן-גוריון כי הרוח החלוצית תלך ותדעך, וסבר שיש להקים מסגרות ארגוניות להמשך קיום ועידוד ה[[חלוציות]], בייחוד לאור גלי ה[[עלייה]] הגדולים באותה התקופה. לצורך כך הקימה [[מפא"י]] ב-[[20 במאי]] [[1950]] את השח"ל - שירות חלוצי לישראל{{הערה|1={{ישראל היום||"עגבניות יפות מראה":חזון...|805817}}}}, כך שיהיה כוח חלוצי-מוסרי שימשיך להנחיל את הערכים של מקימי המדינה גם לאוכלוסיות הצעירות יותר וכן לעולים החדשים. השח"ל תוכנן לגייס אלפי מתנדבים צעירים מכל המגזרים היהודיים בישראל לתקופה של שנתיים לפחות שבה יפעלו לקידום משימות לאומיות-ממלכתיות.

# מחנות ו[[מעברה|מעברות]] העולים

כ-500 מאנשי השח"ל הקימו היאחזויות ב[[תל ירוחם]], [[סדום]], [[אילת]], [[עין יהב]], [[באר אורה]] ו[[עברונה]]. במסגרת "מבצע ערבה" שנערך כבר בשנת הקמתו של השח"ל ב-[[1950]], הוקמה התיישבות ראשונית בעין ויבה, לימים [[מושב]] [[עין יהב]]. השח"ל ניסה להקים במקום חווה חקלאית לגידולי שדה וירקות ונעזר לצורך כך בין היתר ב[[הסוכנות היהודית|סוכנות היהודית]] וב[[משרד החקלאות]]. כדי להוסיף ידיים עובדות לצרכים החקלאיים של החווה הגיעו בשנת [[1952]] לחווה עשרות [[גדנ"ע|גדנ"עים]]ים, אך ב-[[1954]] פורקה ההתיישבות לאחר שנקלעה למשבר כלכלי.

כעבור מספר חודשים מהקמת השח"ל רק כ-200 מבני היישוב הוותיק בארץ התגייסו אליו. הרוב המוחלט העדיף את התפתחותו האישית בעבודה או בלימודים. בניגוד אליהם, מאות עולים ומובטלים התגייסו לשורות השח"ל בתקווה לקבל הכשרה מקצועית ו[[מקום עבודה]] מסודר. דעיכת העלייה בין השנים [[1952]]-–[[1954]] ועזיבתו ל[[שדה בוקר]] של יוזם השח"ל, בן-גוריון, הביאו לדעיכה בהיקף התמיכה והפעילות של הארגון. קשיים כלכליים אליהם נקלע השח"ל בשל פעילות קבוצות החלוצים בנגב הביאו את הנהגת מפא"י לפרק את השח"ל במקום להמשיך ולתמוך בפעילותו.