אל-מנסור (ח'ליף) – הבדלי גרסאות

'''עבדאללה אבןבן מחמד אל-מנסורמנצור''' (ב[[ערבית]]: '''عبد الله بن محمد المنصور''', [[712]]-אוקטובר [[775]]), שנודע גם ב[[כוניה]] '''אבו ג'עפר''' ('''أبو جعفر''') ה[[ח'ליפה|ח'ליף]] השני ל[[בית עבאס]], שלט בין [[754]] ו-[[775]]. אל-מנסורמנצור היה אחיו של הח'ליף הראשון לשושלת בית עבאס, [[א-ספאח]] וירש את השלטון.

עם מותו של א-ספאח, החליט אל-מנסורמנצור לייצב את שלטונו באמצעות חיסול מנהיגים כריזמטיים אחרים של כוחות [[בית עבאס]]. [[אבו מוסליםמוסלם]], אחד מראשי הצבא אשר הוביל את בית עבאס לניצחון על [[בית אומיה]], היה השליט הבלתי מעורער באזור [[איראן]] ו[[טראנסאוקסאניה]]. אל-מנסורמנצור ביקש תחילה למנותו למושל [[מצרים]] על מנת לנטרלו מכוחו. לאחר סירובו של הלה לעזוב את בסיס כוחו באיראן, הוצא אבו מוסליםמוסלם להורג ב-[[755]]. מותו של אבו מוסליםמוסלם אכן הבטיח את שליטתה של השושלת העבאסית באזור.

שלטונו של אל-מנסורמנצור העמיק את האכזבה והתסכול בקרב הציבור ה[[שיעה|שיעי]], אשר חש כי תקוותיו, כי חיסול בית אומייה בידי בית עבאס יחזיר את הח'ליפות לאמאמים, נכזבו. אל-מנסורמנצור אף פעל לדיכוי שאיפות השיעים בדרום [[עיראק]] וב[[חצי האי ערב]]. מקורות שיעים אף טוענים, כי אל-מנסורמנצור אחראי למותו של ה[[אימאם]] [[ג'עפר א-צאדק]]. מבחינת מדיניות דתית, שאף להכליל ולאסלם כמות רבה ככל האפשר מתושבי האימפריה. זאת, בניגוד למדיניות בית אומייה, אשר העדיף ליהנות ממס הגולגולת שהוטל על "בני חסות" לא-מוסלמים ([[ד'ימי]]). ב-[[750]], רק 8% מתושביה היו מוסלמים. עם מותו, המספר הוכפל.

תקופתו של אל-מנסורמנצור מאופיינת בשגשוג תרבותי. הסובלנות שהפגין בית עבאס כלפי ה[[פרסים]] וקבוצות אחרות שדוכאו על ידי בית אומייה תרמה לכך. למרות שהח'ליף [[השאם אבן עבד אלמלכ]] אימץ מנהגי חצר פרסיים, ספרות ומחקר פרסי לא זכו להערכה בעולם האסלאמי עד לתקופתו של אל-מנסור. ללבלוב בתרבות הפרסית היה גם ביטוי פוליטי: תנועת ה[[שעוביה]] (الشعوبية), אשר טענה כי התרבות הפרסית עליונה על זו של הערבים.

אל-מנסורמנצור היה מעורב גם בפיתוח [[בגדאד]] כבירת האימפריה האסלאמית. ב-[[1 באוגוסט]] [[762]], הוא ייסד את בגדאד והקים את ארמון הח'ליף החדש, "מדינת א-סלאם", סביבו התפתחה העיר. בנוסף, הוא הקים בעיר את [[בית אלחכמה]], [[ספרייה]] ומרכז מחקר והגות שהיוותה מרכז ל[[תור הזהב של האסלאם]].

באותה שנה, ב [[25 בספטמבר]] פרץ מרד של קבוצה מתוך השיעים נגד אל-מנסורמנצור והח'ליפות העבאסית באזור חג'אז ודרום עיראק בעקבותיו נהרג מנהיג המרד מוחמד אל נפס אל זכייה

אל-מנסורמנצור נפטר ב-[[775]] בדרכו ל[[מכה]], לקיים את מצוות ה[[חג']]. הוא נקבר לאורך הדרך למכה - קברו אינו מסומן (בשל הרצון להסתיר את גופתו מאנשי בית אומיה). בנו, [[אל-מהדי (ח'ליף עבאסי)|אל-מהדי]] ירש אותו.