התענית – הבדלי גרסאות

בתקופת הנצרות הקדומה ה[[צום]] בימי התענית היה מחמיר - נאסר על כל מאכל מן החי, והותרה אכילת ירקות בלבד. מאוחר יותר הותרה גם אכילת דגים ועופות. במקרים מסוימים נאסרה אכילת פירות וביצים - והותרה אכילת מאפים בלבד. בימי הביניים היו כתות נוצריות שצמו כל היום, ואכלו ארוחה אחת בשעות הלילה (כמו ב[[רמדאן]] המוסלמי), והיו שנהגו לאכול הכול משעות אחר הצהריים. במרבית ארצות אירופה, עד סוף [[ימי הביניים]] נהגו להימנע מאכילה במשך רוב היום, ואכלו כל יום ארוחת ערב ללא בשר, ביצים, מאכלי חלב ובלי שתיית אלכוהול.

 

 

בגרמניה נהגו לאכול זנב של [[בונה (בעל חיים)|בונה]], כי הוא נראה כמו דג. במהלך ימי הביניים ו[[העת החדשה]] מספר חיות אחרות הותרו למאכל בזמן הצום, על בסיס היתר דתי: [[ברנטה לבנת-לחי|ברנטות לבנות-לחי]] הותרו באירלנד עד [[המאה ה-11]], על בסיס [[אגדת עם]] כי הברנטות נולדות משיירי עצים הצפים במים, ולפיכך מוצאן מהעץ ודינן כפרי וירק; ה[[קפיבארה]], יונק מכרסם המבלה זמן ניכר מחייו במים, הוכשר על ידי הכנסייה הקתולית במאה ה-15 כ[[דג]] לכל דבר ועניין, ולפיכך הותר בתענית.