הפיכת 23 באוגוסט 1944 – הבדלי גרסאות

בסוף [[שנות השלושים של המאה העשרים]] [[ממלכת רומניה]], בת ברית מסורתית של [[צרפת]] ושל [[בריטניה]], מצאה עצמה מנותקת מבנות בריתה הגדולות ובנות בריתה הקטנות יותר ([[ההסכמה הקטנה]], [[ברית ההגנה הפולנית-רומנית]]), [[צ'כוסלובקיה]], [[פולין]] ו[[יוגוסלביה]] פורקו מכוחן הצבאי וגם פורקו טריטוריאלית. בנסיבות אלה נאלצה רומניה לציית ל[[תכתיב וינה]] ול[[הסכם קראיובה]] במסגרתם רומניה העבירה לשתי מדינות אחרות, [[הונגריה]] ו[[בולגריה]], את הריבונות על חבלים רומנים. בהמשך, בהתבסס על [[הסכם ריבנטרופ מולוטוב]], [[ברית המועצות]] הגישה לרומניה [[אולטימטום]] בו תבעה יציאת הצבא והממשל הרומני מ[[בסרביה]] ומצפון [[בוקובינה]]. רומניה נאלצה להיענות גם לאולטימטום של ברית המועצות. אובדן חלקים גדולים ממולדתם, ללא קרב, יצר תסיסה קשה מאוד ברומניה, תסיסה שהופניתה חלקית כלפי יהודי רומניה, אך גם כלפי השלטון ובראשו [[קרול השני, מלך רומניה]]. המשבר אילץ את המלך, שהחזיק בשלטון דיקטטורי, לבטל את [[חוקת רומניה 1938]], שנתנה לו את הסמכויות של שליט אבסולוטי ולהזמין את הגנרל יון אנטונסקו להרכיב ממשלה חדשה. יון אנטונסקו נענה לקריאה, קיבל את השלטון ואילץ את המלך להתפטר ולהעביר את הכתר לבנו, מיכאי הראשון, מלך רומניה.

 

 

== תכנון ההפיכה ==