יהדות איראן: הבדלים בין גרסאות

נוסף בית אחד ,  לפני 3 חודשים
מ
מ (הוספת קישור לממלכת ישראל)
במהלך שנת [[1743]] התחוללה ב[[בגדאד|בגדד]] מגפה שבה נספו יהודים רבים, כולל מנהיגי הדת, בשל כך פנתה הקהילה ל[[יהודי חלב|קהילה היהודית בחלב]] בבקשה לקבל רבנים שינהיגו אותם במקום אלה שנהרגו. הרב [[צדקה בכור חוסיין]]<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Abridged from Zvi Yehuda's article of the same title, in Nehardea: Journal of the Babylonian Jewry Heritage Center|שם="Ties between the Jews of Aleppo and of Iraq in the 18th century" (2000).|כתב עת=The Scribe: Journal of Babylonian Jewry. Issue 73, p. 11.{{קישור שבור|1.10.2020}}|קישור=http://www.dangoor.com/thescribe73.pdf|doi=http://www.babylonjewry.org.il/new/english/nehardea/nehar12.htm}}</ref> מחלב החליט לנהל ועדה שבה הוחלט לשלוח לקהילה בבגדד את הרב [[שמואל לניאדו]],<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://cojs.org/the_jewish_community_in_baghdad_in_the_eighteenth_century-_zvi_yehuda-_nehardea-_babylonian_jewry_heritage_center-_2003/|כותרת=The Jewish Community in Baghdad in the Eighteenth Century, Zvi Yehuda, Nehardea, Babylonian Jewry Heritage Center, 2003.|אתר=Center for Online Judaic Studies|תאריך=2007-11-08|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=2020-07-07}}</ref> שבעקבותיו החליטו להגר עוד 50 משפחות של מגורשי ספרד מחלב לעיראק ושחלקם הפכו לבית הדין של בגדד ובצרה, והנחילו בקרב יהודי בבל בפרט ויהודי עיראק כולה את הנוסח היהודי ספרדי, היהודים הספרדים הללו הביאו עמם מקורות רבניים ו[[פיוט]]יים<ref>{{צ-ספר|שם=Rites of Return: Diaspora Poetics and the Politics of Memory|קישור=https://books.google.com/books?id=YcKrAgAAQBAJ&pg=PA147&dq=Ma'tuk+piyyut&hl=en&sa=X&ved=0ahUKEwjBu-OytprcAhVoiVQKHWyTC98Q6AEIKzAA#v=onepage&q=Ma'tuk%20piyyut&f=false|מו"ל=Columbia University Press|שנת הוצאה=2011-11-22|ISBN=978-0-231-15090-3|מחבר=Marianne Hirsch, Nancy K. Miller|שפה=en}}</ref> מחלב, מ[[ליבורנו]], מ[[סלוניקי]] ואף חיבורים עתיקים שנטען כי נכתבו עוד בספרד לפני [[גירוש ספרד]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20180719203443/http://www.sothebys.com/en/auctions/ecatalogue/2014/important-judaica-n09239/lot.105.html|כותרת=religion {{!}}{{!}}{{!}} sotheby's n09239lot7p38xen|אתר=web.archive.org|תאריך=2018-07-19|תאריך_וידוא=2020-07-07}}</ref> לפני המהלך הזה בשלהי [[המאה ה-18]], יהודי בגדד היו מושפעים מ'''יהדות פרס''' שתמכה בהם כלכלית ואילו מעתה ואילך היו משפיעים עליה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://cojs.org/the_jewish_community_in_baghdad_in_the_eighteenth_century-_zvi_yehuda-_nehardea-_babylonian_jewry_heritage_center-_2003/|כותרת=The Jewish Community in Baghdad in the Eighteenth Century, Zvi Yehuda, Nehardea, Babylonian Jewry Heritage Center, 2003.|אתר=Center for Online Judaic Studies|תאריך=2007-11-08|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=2020-07-07}}</ref>
 
בשנת [[1747]] התיישבו היהודים הראשונים ב[[עיר]] הקדושה [[משהד]]. חמישים שנה לאחר מכן נחרבה קהילת [[תבריז]]. בשנת [[1839]] החל תהליך שבו [[אנוסי משהד|אסלמו בכוח את יהודי משהד]] - רבים נרצחו ונפצעו בפרעות שנלוו לכך.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=אמנון נצר|שם=יהודי איראן|מו"ל=בית כורש - המרכז העולמי של יהודי איראן בישראל|שנת הוצאה=2008}}}} התוקפים המוסלמים הרגו עשרות ועמדו לכלות את יהודי העיר, באמתלה שיהודי משהד לעגו לזכרו של חוסיין- האימאם השלישי של ה[[שיעים]]. כדי להינצל ממוות בטוח התאסלמו כל יהודי העיר. כמאה שנים חיו [[אנוסים|אנוסי]] משהד כמוסלמים כלפי חוץ וכיהודים בסתר. היהודים במשהד שמרו על יהדותם בסתר עד [[שנות ה-30 של המאה ה-20]]. כיום קהילה זו מפוזרת בין היתר ב[[ישראל]], [[ארצות הברית]], [[איטליה]], [[גרמניה]] ו[[הממלכה המאוחדת]].
 
עד עלייתו של רזא שאה לשלטון ב–1925 נחשבו היהודים טמאים (נג'ס), והחוק אסר על כל מגע ביניהם ובין המזונות של שכניהם. לקראת [[המאה ה-18]] נגזר על היהודים מלעסוק עוד בסחר או בממכר מזון, ויהודי איראן, שנטלו עד אז חלק חשוב בסחר המזון והתבלינים שהתנהל בין הודו וסין לארצות אירופה וצפון אפריקה, נאלצו לחדול מעיסוקם בתוככי איראן. בתחום הייצור הצטמצמו היהודים בעיקר להכנת יין ו[[שיכר]], שלא הותרו למוסלמים על פי עקרונות דתם דבר שגרר לא פעם האשמות של השחתת היהודים את הנוער המוסלמי ועקב כך עילה לפרעות. חוקים מפלים אלו צמצמו את הקשרים בין היהודים לגויים ופגעו ביחסי השכנות בין שני העמים.על היהודים נאסר להחזיק מאפיות והם נאלצו לקנותו משכניהם המוסלמים. בניגוד למקובל אצל יהודי האסלם הסוני בכלל ו[[יהדות מרוקו]] בפרט בהן היה נהוג לכבד את הגויים במגוון מטעמים מקוריים לרגל חגים, קפדנות מערכת ה[[טאבו (סוציולוגיה)|טאבו]] הפרסית לעומתם לא אפשרה מפגשים שכאלה בגלוי מחשש [[טומאה]].{{הערה|1=יהודי איראן: הנהגה, חברה ותרבות, עורך: שאול רגב,הוצאת אוניברסיטת בר אילן-2017, עמוד: 195}}