ויקיפדיה (שיר) – הבדלי גרסאות

| סוג =

מילות השיר הן מחאה כנגד [[סטריאוטיפ]]ים ו[[דעה קדומה|דעות קדומות]] הקיימות בציבור כנגד קבוצות באוכלוסייה ועל חנן בן ארי עצמו. השיר מציג בתחילתו טענה, לפיה לאנשים נוח יותר להיסחף אחרי הסטיגמות מאשר לחשוב "הכל כבר מסודר לנו בראש מגירות מגירות, לא ניתן למציאות להפריע לנו לראות". בהמשך השיר יוצא הזמר כנגד [[הסתה]] וסגידה ל[[מדרוג (רייטינג)|רייטינג]]. הוא ממשיך ומתקומם נגד סטריאוטיפים בחברה, בין השאר על כך ש[[שמאל פוליטי בישראל|שמאלנים]] מתויגים כבוגדים, [[ערבים]] כ[[מחבל]]ים, [[חרדים]] כשודדים, וה[[מתנחלים]] כ׳אלהכ"אלה שרצחו את [[יצחק רבין|רבין]]׳". בנוסף הוא יוצא נגד תפיסה בציבור שכל [[תל אביב]] [[טבעונות|טבעונית]] וכל העיר [[נתיבות]] היא [[מסורתיים|מסורתית]] עממית, וכן שהדתיים פרימיטיביים עם [[ציצית]] ודוחים את טענות [[דרווין]] ([[אבולוציה]]).

לאחר הפזמון החוזר מוסיף בן ארי כי מצידו אפשר לקרוא לו [[דון קישוט]], ולשים על ראשו פרס ו[[גיליוטינה]] בכיכר. עוד הוא מוסיף כי זמן ה[[שד (מיתולוגיה)|שדים]] עבר והגיע הזמן לומר ל[[בגדי המלך החדשים|מלך שהוא עירום]]. הוא ממשיך ומתלונן על התפיסה שנוצרה כלפיו ומבקש מהקהל למחוק כל מה שידע עליו עד היום, וכי הוא לא מתנחל, לא נציג של [[אלוהים]], הוא לא דוס ש[[הדרת נשים|מדיר נשים]] ולא מהווה גשר בין המגזרים. ומצהיר שהוא רוצה שישרפו המגזרים והדעות הקדומות כדי שלכל אדם יהיה סיכוי. בחלק זה ניתנות דוגמאות נוספות לתפיסה סטריאוטיפית: כל ה[[מזרחיים]] מקופחים וה[[חילונים]] הם כופרים, כל ה[[נשים]] מתאימות רק למטבח, הרוסים אוהבים את [[סטלין]], מאחורי כל [[חבר הכנסת]] יש [[קופת שרצים]] ([[שחיתות שלטונית]]). בסוף חלק זה משתמש הדובר ביסוד הומוריסטי מכליל הטוען שכל ה[[יהדות אתיופיה|אתיופים]] רצים, ואלה שלא, שרים עם [[עידן רייכל|רייכל]], ששילב ב[[הפרויקט של עידן רייכל|פרויקט שלו]] מוזיקאים, רובם יוצאי אתיופיה.