חתול הבית – הבדלי גרסאות

מקור המילה "חתול" הוא ב[[לשון חז"ל]].{{הערה|למשל [[s:תוספתא/בכורות/א#הלכה ה|תוספתא בכורות פרק א הלכה ה]]: "חתול (יולד) לחמשים ושנים יום".}} ב[[עברית מקראית|עברית המקראית]] ככלמופיעה הנראה נקרא החתולהמליה "אי". המילהבמשמעות מופיעהמשוערת של "חתול בר", בפסוק ב[[ספר ישעיהו]] "וְעָנָה אִיִּים בְּאַלְמנוֹתָיו" ותורגמה ל[[ארמית]] בתרגום [[יונתן בן עוזיאל]]: "ויצטרחן חתולין בבירנתיהון".{{הערה|{{תנך|ישעיהו|יג|כב}}: "וְעָנָ֤ה '''אִיִּים֙''' בְּאַלְמְנוֹתָ֔יו וְתַנִּ֖ים בְּהֵ֣יכְלֵי עֹ֑נֶג". המילה מופיעה גם ב{{תנך|ישעיהו|לד|יד}}: "וּפָגְשׁ֤וּ צִיִּים֙ אֶת־'''אִיִּ֔ים''' וְשָׂעִ֖יר עַל־רֵעֵ֣הוּ יִקְרָ֑א" ותורגמה שם באופן דומה: "ויערען תמוָן בחתּולין" ([http://www.daat.ac.il/daat/tanach/parshanut/yonatan/neviim2.pdf תרגום יונתן לנביאים אחרונים], באתר דעת).}} כך פירש גם [[רש"י]] את הפסוק: "ויגורו חתולים בארמנותיו".{{הערה|[[S:קטע:רש"י על ישעיהו יג כב|רש"י על ישעיהו יג כב]].}}

בימינו הועלו ההשערות שמוצא המילה מהשורש ח.ת.ל. שמשמעותו כיסוי, שכן החתול מכסה (מחתל) את צרכיו; וכן בארמית חֲתִי, חֲתָה, משמעותן – לכסות, לאסוף, לגרוף{{הערה|קלין, ארנסט; מילון אטימולוגי עברי-אנגלי מקיף, כרטא, 1987, עמ' 236}} (ראו: [[מחתה]], שהשימוש בו מזכיר פעולת החתול הגורף צרכיו). השערה נוספת היא שמוצא המילה מהמילה הערבית חַיְטַל - אחת המילים לחתול שמורה גם על כלבים. שני הגזרונים הללו קלושים למדי.{{הערה|{{הארץ|אילון גלעד|האופן המסתורי שבו קיבל החָתוּל את שמו העברי|1.2629859|6 במאי 2015}}}}