מנזר ז'רונימוש – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת תבנית:בריטניקה בערכים כאשר היא רק דף הפניה. ראו שיחת תבנית:בריטניקה (תג) |
עליה => עלייה |
||
שורה 8:
|מספר מזהה=263
|שנת הכללה=1983
}}
}} '''מנזר ז'רונימוש''' (ב[[פורטוגזית]]: '''Mosteuiro Dos Jeronimos''')
== היסטוריה ==
תחילתו של המנזר בבניית בית תפילה לנזירים, כאשר במטרה "לספק תמיכה דתית ורוחנית" החליט במחצית [[המאה ה-15]] ה[[אינפנטה]] [[אנריקה הספן]] שהיה נושא משרה בכיר ב[[מסדר ישו (פורטוגל)|מסדר ישו]]{{הערה|1=מסדר אבירים שהוקם בפורטוגל כהמשך ל[[מסדר אבירי היכל שלמה]]}} לבנות, בחוף פראיה (Praia do Restelo) שבסמוך לכפר ה[[דייג]]ים רסטלו, [[קפלה]] קטנה לתפילות ל[[מרים, אם ישו|סנטה מריה]]. בנוסף הורה האינפנטה לבנות מזרקת מים לשתייה ושוקת במטרה לספק מים לאדם ולבהמות. מיקום הקפלה בסמוך לשפך הנהר [[טז'ו]] היה יתרון לספינות שחיפשו מעגן בטוח ומחסה מרוחות, וגם מקום תפילה להצלחת המסע הימי. הקפלה שימשה גם [[
המלך [[מנואל הראשון, מלך פורטוגל|מנואל הראשון]] הורה לבנות במקום הקפלה כנסייה חדשה (הקפלה של סנט ג'רום) ומנזר והמכלול קיבל את השם "סנטה מריה דה בלן" (Santa Maria de Belém – מרים הקדושה מבית לחם). בניית המנזר הייתה מיזם שעליו החליט מנואל הראשון זמן קצר לאחר שעלה על כס המלכות, ולפני ש[[ואסקו דה גאמה]] יצא למסעו ההיסטורי, במטרה להקים [[פנתאון]] למלכי פורטוגל שהאמין כי ילכו בדרכו. בפועל, הבנייה נמשכה שנים רבות (קרוב ל-100), עברה שינויים והושלמה, לצורך מימון הפרויקט הוטל מס (Vintena da Pimenta) בגובה 5% על הסחר (לא כולל תבלינים) עם אפריקה והמזרח.
המבנה תוכנן על ידי האדריכל דייגו דה בוטיקה {{אנ|Diogo de Boitaca}} בסגנון שמאוחר יותר נודע בשם
הבעלות על המנזר הועברה ממסדר ישו לנזירים מ[[מסדר הירונימוס]] (Ordem de São Jerónimo), שתפקידם היה להתפלל לעילוי נשמתו הנצחית של המלך ולספק סיוע רוחני לנווטים וימאים שיצאו מחוף הים של רסטלו לגלות את העולם.
הבנייה נעצרה בשנת [[1580]] עם האיחוד האיברי בין ספרד לפורטוגל, מכיוון שבניית [[המנזר המלכותי של סן לורנצו]] בספרד דרשה את כל המשאבים הכספיים, ב-[[1604]] [[פליפה השני, מלך ספרד|פיליפה הראשון]] עשה את המנזר לאנדרטת קבורה מלכותית, אסר על כניסה למנזר – חוץ מבני משפחת המלוכה והנזירים וחידש את הבנייה. ב-[[1625]] נבנתה כניסה חדשה לבניין. עם חידוש עצמאותה של פורטוגל ב-[[1640]] המנזר עלה מחדש לגדולה והפך למקום קבורה לחלק מבני המשפחה המלכותית. המנזר שרד את [[רעידת האדמה בליסבון (1755)|רעידת האדמה הגדולה של 1755]] אולם ננטש על ידי הנזירים ב-[[1833]], עבר לבעלות המדינה והפך לבית תפילה לאזרחי הרובע. ב-[[1860]] החלו עבודות שיקום. מתחם המנזר כולל מספר בניינים, קפלה שבה נמצא קברו של ואסקו דה גאמה תחת מצבה אדירה ומעוטרת ומבנה הקפלה של סנט ג'רום.
| |||