הבדלים בין גרסאות בדף "קופסה שחורה (תעופה)"

מ
מ (הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג))
מ (←‏תכנון: הגהה)
רוב המטוסים ב[[תעופה כללית|תעופה הכללית]] בארצות הברית נדרשים להיות מצוידים במשדר איתור בזמן חירום (ELT), תלוי בסוג המטוס ואזור תפעולו, בעוד ש[[חברת תעופה|חברות תעופה מסחריות]] אינן נדרשות לכך. למרות זאת, הקופסאות השחורות במטוסים מסחריים נדרשות להיות מצוידות במשואת איתור תת־מימית (Underwater Locator Beacon או בקיצור: ULB) אשר מופעלת באופן אוטומטי כאשר היא באה במגע עם מים. המשואה משדרת אותות [[אולטרה סאונד]] בתדר 37.5 [[הרץ|קילו־הרץ]] במרווחים של פעימה אחת בשנייה משום בתדר זה ניתן לקלוט את האותות האלו על ידי מגוון רחב של מקלטים ותדר זה נישא בקלות במים. המשואה תפעל במשך 30 ימים בעומק של עד 20,000 רגל (6 ק"מ).
 
החל משנות השבעים רוב [[מטוס סילון|מטוסי הסילון]] המסחריים מצוידים בהתקן הקלטה קל גישה (Quick Access Recorder או בקיצור: QAR). התקן זה מקליט נתונים על גבי אמצעי אחסון נייד. הגישה למקליט הקול (CVR) ולמקליט הנתונים (FDR) היא מטבעה קשה – מאחר שעליהם להיות עמידים לתאונות, הם גם דורשים ציוד מיוחד להגיע אל ההקלטות. ה־QAR ניתן לשליפה בקלות והוא מתוכנן כך שניתן יהיה לקוראלקרוא את הנתונים המוקלטים באמצעות [[מחשב שולחני]] רגיל. חברות תעופה רבות משתמשות בנתונים האלה לחקירת אירועים משמעותיים בעלי פרמטרים החורגים מאלה של טיסה רגילה. זה מאפשר לגלות ולטפל בבעיות תפעוליות ובכך למנוע, להבא, את התאונה מראש.
 
השימוש בנתונים של הקופסאות השחורות הוא בעיקר לצורך חקירת תאונות אך גם לצורך ניתוח מצבים לשיפור בטיחות התעופה, איסוף וניתוח נתוני [[התעייפות החומר]] בדיקת ביצועי המנועים, ניצול אופטימלי של דלק והתנהגויות מסוכנות של צוות הטיסה.