דוד בן-גוריון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
כרסומת (שיחה | תרומות)
מקפים ג
הקישור נשבר
שורה 1:
{{מפנה|בן־גוריוןבן-גוריון}}
{{מנהיג
| שם בשפת המקור = -
שורה 137:
בפברואר [[1919]], עדיין מנהיג זוטר, הביא בן־גוריון את הצעת איחוד מפלגות הפועלים בפני ועידת "פועלי ציון". כעבור שלושה ימים החליטה הוועידה לתמוך באיחוד, אולם הוועידה של "[[הפועל הצעיר]]" החליטה לשלול אותו. בן־גוריון ו[[ברל כצנלסון]] כינסו עתה "ועידה כללית של כל פועלי ארץ ישראל", ללא "הפועל הצעיר", שאימצה את תוכנית האיחוד. להתארגנות החדשה, שהייתה איחוד בין מפלגת [[פועלי ציון]] ובין "[[הבלתי מפלגתיים]]", ניתן השם "[[אחדות העבודה]]".{{הערה|[[#BZ|בר-זוהר]], כרך א, פרק ו, עמ' 141.}}
 
בשנת 1919 קבע בן־גוריון בהרצאה לפני חברי מפלגתו, כי תפקידם "אינו של מהפכנים, כי אם של בוני חברה חדשה". בן־גוריון וראשי "אחדות העבודה" האחרים, נטשו את תפיסתו של [[דב בר בורוכוב]], שחזה [[מלחמת מעמדות]] גם בארץ ישראל, והגיעו למסקנה כי יש לבנות את החברה החדשה בארץ ישראל מהתחלה, כחברה סוציאליסטית ו[[קואופרטיב]]ית. בן־גוריון ראה אז זהות בין ה[[השקפת עולם|קונספציה]]הקונספציה הסוציאליסטית הזו לבין ה[[קומוניזם]] של [[ברית המועצות]]. ב־1919 קבע גם כי הוא "[[בולשביק]]" וכי הוא "מאמין ב[[דיקטטורה של הפרולטריון]]": הוא שאף ל"דיקטטורה של הפועל העברי בכל העניינים הלאומיים".{{הערה|שם=בר-זוהר 161|[[#BZ|בר-זוהר]], כרך א, פרק ז, עמ' 161–163.}}
 
ב־15 בנובמבר 1919 הגיעו פולה וגאולה לארץ ישראל. את אשתו לא ראה בן־גוריון במשך 18 חודשים ואת בתו ראה לראשונה בחייו. זמן קצר לאחר מכן, השתחרר מהצבא.{{הערה|שם=בר-זוהר 143|[[#BZ|בר-זוהר]], כרך א, פרק ו, עמ' 143–145.}} בתחילת יוני [[1920]] נשלח ללונדון להקים שם את המשרד של הברית העולמית של "פועלי ציון", לצורך טיפוח הקשרים עם [[מפלגת הלייבור (בריטניה)|מפלגת הלייבור]], ומשפחתו הצטרפה אליו.{{הערה|שם=דמותו של מנהיג 58}} זמן קצר לאחר מכן יצא ל[[וינה|ווינה]], להשתתף בוועידת הברית העולמית. צירי האגף השמאלי הפרו־קומוניסטי דגלו בהצטרפות ל[[האינטרנציונל השלישי|אינטרנציונל השלישי]] ולניתוק מ[[הקונגרס הציוני העולמי]]. בן־גוריון וחבריו מהאגף הימני יותר, דגלו גם הם בהצטרפות זו, אולם רק בתנאי שיכיר בציונות, וכן סירבו לניתוק מהקונגרס הציוני. הוועידה התפוצצה. במהלך הדיונים קיבל בן־גוריון מברק מפולה ושב מיד ללונדון. כעבור שבוע, ב־28 באוגוסט 1920, נולד בנו, [[עמוס בן-גוריון|עמוס]].{{הערה|שם=בר-זוהר 143}} לאחר שחודשו הקשרים עם פלונסק, שנותקו בזמן מלחמת העולם ומלחמת רוסיה–פולין,{{הערה|שם=דמותו של מנהיג 58}} יצא בן־גוריון במרץ 1921 לשליחות בווינה מטעם תנועתו ואת פולה והילדים שלח לפלונסק, להכיר את אביו ולהתארח בביתו. במאי הגיע לביקור בפלונסק,{{הערה|שם=בר-זוהר 147|[[#BZ|בר-זוהר]], כרך א, פרק ו, עמ' 147.}} אך כעבור זמן קצר נסע לוועידות ולמפגשים שונים והשאיר את אשתו ושני ילדיו הקטנים בבית אביו. לאחר שהפסיקו פועלי ציון בארצות הברית את התמיכה הכספית בסניף הלונדוני הכושל,{{הערה|שם=דמותו של מנהיג 58|[[#דמותו של מנהיג|שפירא, '''דמותו של מנהיג''']], עמ' 59-58.}} שב בן־גוריון באוגוסט 1921 לארץ ישראל. פולה והילדים שבו לארץ רק כעבור יותר משנה.{{הערה|שם=בר-זוהר 147}}