צ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
זה אותו השם
קידוד קישורים
שורה 1:
'''צ'''' היא ה[[אות]] ה-18 ב[[אלפבית עברי|אלפבית העברי]]. שמה של האות הוא '''צָדִי'''{{הערה|1={{בבלי|שבת|קג|ב}}.}} (בפי [[יהדות תימן|יהודי תימן]] '''צאד''', כבערבית){{הערה|[http://www.miteiman.com/78332/%D7%90%D7%95%D7%A6%D7%A8אוצר-%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9Dמילים-%D7%9C%D7%A4%D7%99לפי-%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%AAמסורת-%D7%AA%D7%99%D7%9E%D7%9Fתימן אוצר מילים, מנוקדות על פי המסורת ההגוי של ק"ק תימן], באתר "מתימן יבוא - פורטל יהדות תימן" (הערך "צַאדּ")}}. הגיית שם האות כ"צַדִּיק" היא כנראה טעות שמקורה באות [[ק|ק']] העוקבת לאות צדי בסדר [[אלפבית|האלף-בית]] אבל יש לה תיעוד כבר מן המאה ה-11.
{{אלפבית עברי
| אות = צ (ץ)
שורה 6:
ההיגוי הנפוץ כיום, מייצג מבחינה [[פונולוגיה|פונולוגית]] שילוב של העיצורים תּ+ס, או [[עיצור מכתשי, מחוכך שורק, אטום]] ([[אלפבית פונטי בינלאומי|IPA]]: {{כ}}/ʦ/). ההיגוי הנפוץ בקרב יהודי הארצות דוברות הערבית היה כשל האות המקבילה הערבית - ص - המבוטאת כמעין ס' כבדה, או [[עיצור מכתשי, חוכך שורק, אטום#עיצור מכתשי מלועלע, חוכך שורק, אטום|מכתשי מלועלע, חוכך שורק, אטום]] (IPA: {{כ}}/sˤ/). בקרב החוקרים קיימת מחלוקת בדבר דרך ביטויה של האות צ' העברית המקורית, בין אלו הקובעים כי במקור בוטאה כדרך יהודי ארצות האסלאם, וכי הביטוי הנוכחי כיום מקורו בהשפעה של שפות אירופיות, לבין הקובעים כי הביטוי המקורי היה כפי המקובל כיום{{הערה|1=Steiner Richard C: Affricated Sade in the Semitic Languages (American Academy for Jewish Research Monograph Series, 3), New York, 1982.}}.
 
צד"י עם גרש (צ') נהגית [[עיצור בתר-מכתשי, מחוכך שורק, אטום|/ʧ/]] ({{כ}}ch, כב[[מילה (בלשנות)|מילה]] [[צ'ילה]]), וזאת על פי כללי ה[[תעתיק]] של [[האקדמיה ללשון העברית]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://hebrew-academy.org.il/%d7%9b%d7%9c%d7%9c%d7%99כללי-%d7%94%d7%aa%d7%a2%d7%aa%d7%99%d7%a7התעתיק/|כותרת=כללי התעתיק|אתר=האקדמיה ללשון העברית|שפה=עברית|תאריך_וידוא=2019-02-27}}}}. מקור הסימון הזה חדש, מימי [[תחיית הלשון העברית|תחיית הלשון]], אך השימוש ב[[גרש]] מקורו ב[[לאדינו]], שם הוא משמש על האותיות ב׳ (v), ג׳ (j ו־ch אנגליות), ד׳ (th במילה האנגלית other), ז׳ (j צרפתית), פ׳ (f) ו־ש׳ (sh) אך לא על האות צ. האות צ נבחרה ככל הנראה בגלל צורת [[הגייה אשכנזית|הגייתה האשכנזית]] ts הדומה לצליל ch האנגלי, וגם בהשפעת ה[[רוסית]], בה האות [[Ц]] (נהגית צ) דומה לאות [[Ч]] (נהגית צ'){{הערה|כש[[קירילוס ומתודיוס]] שאלו את הכתב היווני היו חסרות להם אותיות לצלילים סלאביים שלא קיימים ביוונית, אז השם לקחו מן האלפבית העברי, כך למשל [[Ш]] מקורה באות העברית [[ש]]. משערים שמקור שתי האותיות האלו באות העברית צ.}} או שפות כמו צ'כית ופולנית, בהן הצליל צ' נוצר משילוב של c (נהגית צ) עם סימן דיאקריטי או אות כלשהי.{{מקור}} בסופי מילים לפי התקן צד"י גרושה נכתבת כאות סופית, אך כיום מתחילים לכתוב אותה כצד"י רגילה לפעמים. עלית לדוגמה קוראת לחטיף שלה "פיתה קראנצ" בניגוד לתקן.
 
בהתאם לחלוקתן של אותיות האלפבית העברי ל[[חמשת מוצאי הפה]], צ' נמנית עם חמש האותיות השיניות: [[ז]][[ס]][[ש]][[ר]]"צ.
בפעלים שהאות הראשונה שלהם היא צ' חל, כמו באותיות: 'ז', 'ס' ו'ש', [[שיכול עיצורים]] ב[[בניינים בעברית|בניין התפעל]]. בנוסף מתרחשת [[הידמות]] הגורמת להחלפת האות ת' באות ט', לדוגמה: הצטער, הצטרף.
 
צ' היא אחת מחמש [[אותיות מנצפ"ך]], שצורתן משתנה בסוף מילה - "ץ" (כבמילה "עץ").
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/צ"