|
| כיתוב=הנצחתו על בול של [[גרמניה המזרחית]]
}}
'''דיולה אלפארי''', במקור '''משה אדלר'''<ref>[http://resolver.pim.hu/auth/PIM40430 Alpári Gyula]. Petőfi Irodalmi Múzeum (Hozzáférés: 2015. október 9.)</ref> (ב[[הונגרית]]: '''Alpári Gyula'''; ב[[גרמנית]]: '''Julius Alpári'''; [[דונפלדוואר]], [[18 בינואר]] [[1882]] – [[זקסנהאוזן]], [[17 ביולי]] [[1944]]) היה [[עיתונאי]], [[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטי]] [[יהדות הונגריה|יהודי-הונגרי]] ואחר כך [[קומוניזם|קומוניסט]], סגן [[קומיסר העם (הונגריה 1919)|קומיסר העם]] לענייני חוץ (סגן שר החוץ) של [[הרפובליקה הסובייטית ההונגרית]], וה[[עורך ראשי]] בשפה הגרמנית של עיתון הוועד הפועל של ה[[קומינטרן]], העיתון הבינלאומי בשם Inprekorr (Internationale Presse-Korrespondenz). המערכת הראשית של העיתון פעלה בברלין, לעתים קרובות העיתון הופיע בשונהבשמונה שפת בין השנים [[1921]]-[[1939]].
== ביוגרפיה ==
=== פועל צעיר סוציאל-דמוקרטי ===
אלפארי בא לראשונה בקשר עם תנועת הפועלים כסטודנט בברטיסלאבה. משנת [[1902]] עבד כעיתונאי של [[נפסבה]], בשנת [[1903]] עבד במזכירות [[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית]] (MSZDP), ולאחר מכן כחייל בצבא דיווח לנפסבה על המצב השורר בצבא. משנת [[1906]] היה אחד הפעילים המובילים בתנועת "הפועל הצעיר" ומשנת [[1907]] היה עורך כתב העת באותו השם. הוא לקח חלק בארגון ובעבודת המפגש הארצי הראשון של הפועל הצעיר שהתקיים ב-[[31 במרץ]] 1907. הואאלפארי השתתף בקונגרס המייסד של ארגון הפועלים הצעירים הסוציאליסטים ולאחר מכן קיבל עבודה בעיתונים הסוציאל-דמוקרטיים בגרמניה. בשובו להונגריה עבד כעוזר ספרן בבודפשט בבית העם של רובע 6, ובתנועתבתנועת הפועל הצעיר, באיגודיובאיגודי פועלי הבניין והתחבורה. הוא אירגן סיעת אופוזיציה שמאלית מול הנהגת המפלגה. מסיבה זו, נפתחה נגדו חקירת משמעתית מפלגתית, ובמרץ [[1910]] גורש מה-MSZDP על ידי קונגרס המפלגה. אלפארי פנה לקונגרס הבינלאומי ב[[קופנהגן]] וביקר שם את הנהגת המפלגה בתזכיר. הוועדה לבדיקת המנדט של הנציגים הקונגרס לא הכירה במנדט שלו להשתתף, למרות מחאותיהם של [[ולדימיר איליץ' לנין]], [[רוזה לוקסמבורג]] ו[[קלרה צטקין]].
=== קומוניסט ===
באביב 1911 יזם אלפארי הקמת מפלגת עובדים חדשה. הוא הקים ועדת הכנה והשיק את העיתון בשם ה"סוציאל-דמוקרט". מטרותיו היו קרובות לתוכנית [[1903]] של ה-MSZDP, אך הוא סירב לשתף פעולה עם המפלגות הבורגניות ותמך בהפרדתבהפרדה בין המפלגה והאיגודיםלבין האיגודים המקצועיים. הוא לא הצליח להשיג השפעה המוניתרבת היקף בתנועה הסוציאל-דמוקרטית באותה עת. בין [[1911]] לבין [[1913]] היה הכתב בהונגריה של העיתונים הסוציאל-דמוקרטים הגרמנים. בשנת [[1916]] קיבל על עצמו עבודת עיתונאי בעיתון היומי האזרחי Neues Politisches Volksblatt כשהופיע בהונגריה. במאמריו תקף בחריפות את הממשלה ותמך בשאיפות השלום המתוארות בוועידת צימרוולד (המפגש הבינלאומי הראשון של קבוצות אנטי מלחמתיות שהתכנס בכפר שוויצרהשווייצרי צימרוולד, בהשתתפות 38 נציגים מ-11 מדינות: [[רוסיה]], [[פולין]], [[איטליה]], [[שווייץ]], [[בולגריה]], [[רומניה]], [[גרמניה]], [[צרפת]], [[הולנד]], [[שוודיה]], [[נורווגיה]]). בשנת 1917 הפך לחסיד של המהפכה הבולשביקית. בתחילת 1919 הצטרף ל[[מפלגת הקומוניסטים של הונגריה|מפלגת הקומוניסטים של הונגריה,]] שהוקמה מספר שבועות לפני כן. לאחר מעצרו בפברואר 1919, היה בקשר קבוע עם [[בלה קון]] שהיה כלוא כאחד הפעילים המובילים בארגון הקומוניסטי ההונגרי. בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית היה ראש מנהלת העיתונות, חבר מערכת "העיתון האדום", חבר במועצת העובדים והצבא המחוזי, ומה-[[24 ביוני]] סגן קומיסר העם לענייני חוץ (סגן שר החוץ). לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית היגר ל[[צ'כוסלובקיה]], שם השתתף בהקמת המפלגה הקומוניסטית המקומית.
=== העורך הראשי של Inprekorr ===
בשנת [[1921]], על פי הצעתו של לנין, הקומינטרן השלישי. הזמין אתאותו העריכהלעריכה והארגוןולארגון של העיתון Inprekorr (Internationale Presse-Korrespondenz) בברליןב[[ברלין]]. מכאן ואילך, הוא ערך את דף המידע הבינלאומי של הקומינטרן ב[[בשפה הגרמנית תחילה עבור גרמניה]], [[אוסטריה]], [[שווייץ]] ולאחר מכן בעבור [[צרפת]] במשך 20 שנה. בשנת [[1924]] השתתף בקונגרס החמישי של הקומינטרן ולאחר מכן הצטרף לוועדה המארגנת של ה- KMP. הוא נבחר כחבר בוועד המרכזי על ידי הקונגרס הראשון של ה-KMP. בוועד המרכזי הוא מתח ביקורת על העמדה האולטרה-שמאלית של הנהגת המפלגה, ודחה את רעיון "ה[[דיקטטורה של הפרולטריון]] החדשה כיעד ישיר". בשל ניגודים עקרוניים ובשל עבודת העריכה שלו, הוא פרש מהוועד המרכזי של ה-KMP בתחילת [[1929]].
משנת [[1935]], בפריזב[[פריז]], ערך את יורשו של ה-Inprekorr, את ה-Rundschau''.'' בשנות השלושים כתב מספר מחקרים בנושאי ה[[מרקסיזם-לניניזם]]. הוא פעל ב[[המפלגה הקומוניסטית של צרפת|מפלגה הקומוניסטית של צרפת]] משנת 1939. בקיץ 1940 נעצר על ידי ה[[גסטפו|גסטפו.]] (אחרי כיבוש צרפת על ידי [[גרמניה הנאצית]] ביוני 1940). הוא נכלא ולאחר מכן נלקח ל[[מחנה הריכוז]] [[זקסנהאוזן]]. שם סירב לנאצים לכתוב את זכרונותיו מהקומינטרןמהקונגרסים של הקומינטרן ולכן הוא נורה למוות.<ref>''Munkásmozgalom-történeti Lexikon.'' Kossuth Könyvkiadó 1976. 28. old.</ref>
== עבודותיו ==
|
