לא תחנם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Erel Segal (שיחה | תרומות) |
Erel Segal (שיחה | תרומות) |
||
שורה 33:
# משכירים להם בתים, ובלבד שלא יעשו שכונה (= שלושה בתים סמוכים). ומותר להשכיר להם בתים רק ל"אוצר" (= מחסן) אבל לא למגורים, כי הם עלולים להכניס לשם עבודת אלילים, בניגוד לפסוק {{ציטוטון|וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ|{{ויקיטקסט|דברים ז כו}}}}.
# אין משכירים להם שדות. {{ציטוטון|ומפני מה החמירו בשדה? מפני שיש בה שתים: מפקיעה מן המעשרות, ונותן להם חנייה בקרקע}}.
#אין מוכרים להם פירות ותבואה מחוברים לקרקע. אבל מוכרים להם פירות ותבואה תלושים. ומותר למכור להם פירות ותבואה מחוברים, בתנאי שהם מתחייבים לקצוץ אותם מייד.
הדינים ב[[סוריא]] קלים יותר: מוכרים להם בתים, אבל לא שדות; ומשכירין להם בתים ושדות.
שורה 53 ⟵ 54:
=== היתר המכירה בשנת השמיטה ===
לפני [[שנת שמיטה|שנת השמיטה]], נוהגים חקלאים רבים על-פי [[היתר מכירה|היתר המכירה]], המאפשר להם למכור את אדמותיהם לנכרים על-מנת להפקיע מהן את איסורי השמיטה. אחת הטענות העיקריות נגד היתר המכירה היא, שמכירת האדמות לנכרים אסורה מהתורה משום "לא תחנם".<ref>[[חזון איש]] שביעית כד ד. לדעת החזון איש, השמיטה נוהגת בימינו רק מדרבנן, ולכן אמר על כך "תומכי היתר המכירה ברחו מאיסור דרבנן [שמיטה] ונפלו לאיסור דאורייתא [לא תחנם]".</ref> תומכי ההיתר
# האיסור חל רק על מכירה הנותנת לקונה הנכרי אחיזה בקרקע. אבל המכירה לפני השמיטה מטרתה הפוכה - לחזק את האחיזה בקרקע של המוכרים היהודים, שיוכלו להמשיך ולהתפרנס מחקלאות.<ref>הרב [[ישראל יהושע מקוטנא]], שו"ת ישועות מלכו חלק יורה דעה סימן נה.</ref>▼
* טענה זו מנוגדת לדברי הרמב"ם, שכתב בפירוש שהדינים האלו נוהגים גם בזמן הגלות.<ref>{{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים י ו}}</ref>
# האיסור חל רק על מכירה לצמיתות, ולא על מכירה זמנית למשך שנת השמיטה בלבד.<ref>[[אברהם יצחק הכהן קוק|הרב קוק]], שו"ת [[משפט כהן]] (ענייני ארץ ישראל) סימן סה. והחזון איש חלק על כך וקבע שגם מכירה זמנית נכללת באיסור ([[חזון איש]] כד ד).</ref>▼
# האיסור חל רק על [[שבעת העממים]] או על גויים עובדי עבודה זרה, אבל אין איסור למכור למוסלמים ישמעאלים.<ref>הרב [[רפאל מיוחס]], מזבח אדמה דף יב עמ' א-ב. הרב קוק, [[משפט כהן]] סימן נח.</ref>▼
▲
▲
▲
==ראו גם==
| |||