מרדכי רוביו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←היתר המכירה: הגהה |
Erel Segal (שיחה | תרומות) |
||
שורה 14:
{{ציטוט| תוכן=איש ישראל אשר קנה לו כרם בחברון ת"ו (תבנה ותכונן).... ואי לזאת שאול שאל האיש מה משפט ותקון יבחר לו להתנהג בו בשנת השמיטה כדי שלא תהא מכשילו עבודת הגוי אשר הוא חורש ומזמר בארץ אשר לו בשנה ההיא שנת השמיטה? יורנו המורה ויבא שכמ"ה [שכרו מן השמים]. |מרכאות=כן}}
בתשובה לשאלה, עונה הרב רוביו שיוכל למכור לגוי את הכרם ערב שנת השמיטה,
# בימיו, כל הקרקעות היו שייכות למעשה לשליט העותמאני ("המלך ירום הודו"), ומבחינה משפטית, הבעלים היהודי הוא רק חוכר מהשליט. לכן מבחינה הלכתית אין זו מכירה אלא רק העברת זכות החכירה.
# איסור "לא תחנם" נועד למנוע התחזקות ההתיישבות הנכרית בארץ, אבל המכירה לפני השמיטה מטרתה הפוכה - לחזק את ההתיישבות היהודית בארץ. {{ציטוטון|על ידי תקון מכירה, הלא הוא גורם להיות לישראל חנייה בקרקע יותר, שיקנו כרמים בארץ הקדושה הלזו|}}.
תשובתו זו, הייתה למעשה התשובה הראשונה בספרות ההלכה שהתירה במפורש את המכירה לגוי לפני השמיטה. עם זאת, הוא לא התיר כל איסור אחר הקשור לשמיטה בקרקע שנמכרה לגוי. בפרט, הוא לא התיר ליהודים לעבוד בשדות שנמכרו, או לסחור בפירות.<ref>הרב [[שלמה זלמן אוירבך]], מעדני ארץ טז י-יג</ref>
בעת חיפוש היתר לעבודת היהודים, עם תחילת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בסוף המאה ה-19, חיפשו רבני [[חובבי ציון]] את הספר "שו"ת שמן המר" בו פורסם ההיתר, הספר שהיה נדיר ב[[מזרח אירופה]] הובא לפניהם מ[[ברלין]] לאחר מלאכת איתור.
| |||