קרל לודוויג זיגל – הבדלי גרסאות

זייגל היה [[מיליטריזם|אנטימיליטריסט]], ובשנת 1917, במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] הוא נשלח למוסד פסיכיאטרי בשל היותו [[סרבן מצפוני]]. לפי עדותו שלו, הוא עמד בחוויה רק בזכות תמיכתו של [[אדמונד לנדאו]], אשר לאביו הייתה מרפאה בשכונה הקרובה. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, הוא המשיך את לימודיו ב[[אוניברסיטת גטינגן]], שם כתב ב-1920 את עבודת הדוקטורט שלו בהכוונתו של אדמונד לנדאו. הוא נשאר בגטינגן כעוזר לימוד ומחקר; רבות מתוצאותיו פורצות הדרך פורסמו במהלך תקופה זו. ב-1922, הוא מונה לפרופסור ב[[אוניברסיטת גתה בפרנקפורט|אוניברסיטת גתה]] ב[[פרנקפורט על המיין]] כמחליפו בתפקיד של [[ארתור מוריץ שנפליס]]. זייגל, שהתנגד עמוקות ל[[נאציזם]], היה חבר קרוב של המתמטיקאים ה[[יהודים]] ארנסט הלינגר ו[[מקס דן]] והשתמש בהשפעתו כדי לעזור להם. יחסו זה למשטר מנע את מינויו כמחליפו בתפקיד של [[קונסטנטין קרתיאודורי]] ב[[אוניברסיטת מינכן]]. בפרנקפורט הוא השתתף בסמינר על [[היסטוריה של המתמטיקה|ההיסטוריה של המתמטיקה]], אשר נערך ברמה הגבוהה ביותר ובמהלכו נקראו רק כתבי מקור.

 

 

== עבודתו ==

עבודותיו של זייגל ב[[תורת המספרים]], [[משוואה דיופנטית|משוואות דיופנטיות]] ומכניקה שמיימית זיכו אותו בכמה פרסים. ב-1978 הוענק לו [[פרס וולף]] הראשון במתמטיקה, אחד מאותות ההוקרה הגבוהים ביותר בתחום. כאשר ועדת הפרס ביקשה לבחור את המתמטיקאי החי הגדול ביותר, הדיון סב סביב זייגל ו[[ישראל גלפנד]] כמועמדים המובילים. הפרס בסופו של דבר נחלק בין שניהם.

 

 

עבודתו של זייגל בתורת המספרים כוללת את המשפט שלו על קיומו של מספר סופי של נקודות שלמות על [[עקום אלגברי|עקומים אלגבריים]] מ[[גנוס (גאומטריה אלגברית)|גנוס]] גדול מ-1; זו הייתה תוצאה כללית חשובה של משוואות דיופנטיות בתקופה בה התחום בכללותו היה לא מפותח, והיא התבססה על [[משפט מורדל-וייל]]. הוא עבד עם [[פונקציית L|פונקציות L]] וגילה את התופעה האנליטית של [[אפסי זייגל]].

 

 

בעבודותיו האנליטיות על תבניות ריבועיות כלליות, זייגל ביסס עקרון חשוב לפיו היבטים אנליטיים שונים של התורה ניתנים לקביעה באמצעות חישוב הנפח של [[תחום יסודי|תחומים יסודיים]] (ביחס לאיזושהי הכללה של החבורה המודולרית) במרחב מממד שהוא מספר משתני התבנית הריבועית הנידונה.

 

 

אחרי תורת המספרים ואנליזה מרוכבת, התחום המתמטי המועדף עליו היה מכניקה שמיימית ומערכות המילטוניות. ספרו עב הכרס, "הרצאות על מכניקה שמיימית" שנכתב ביחד עם תלמידו יורגן מוזר, פורסם ב-1971, וכולל שיפורים לתאוריה הירחית של Hill, תרומות ל[[תורת ההפרעות]] ותורת היציבות, ועוד.

 

==קישורים חיצוניים==