חריפות – הבדלי גרסאות

'''חריפות''' היא [[חוש|תחושת]] שרפה או צריבה הנגרמת מגירוי כימי לא מזיק. ישנן מספר תרכובות שונות המפעילות מספר מנגנונים עצביים שונים הנקראים בשם הקולקטיבי חריף. המוכר שבהם הוא ה[[קפסאיצין]] שקיים ב[[פלפל חריף|פלפלים חריפים]]. לחריף שימושים קולינרים והשימוש בו נפוץ במטבחים של מגוון תרבויות, בעיקר באסיה וב[[אמריקה|אמריקות]]. בעקבות שימושו הקולינרי חריף נחשב לעיתים בתור טעם, למרות שאינו מורגש על ידי [[פקעיות טעם]] אלא על ידי עצבים האחראים על תחושת חום, ולכן ניתן להרגיש חריף גם בריריות אחרות בגוף, כדוגמת הנחיריים והעיניים.

בנוסף ל"חריפות חמה" האופיינית לפלפל חריף, ישנם סוגים נוספים של חריפות, כגון "חריפות קרה" כמו זו של ה[[מנתול]], שמגרההמגרה דווקא את חישני הקור, או חריפות "נדיפה" המורגשת בעיקר ב[[אף]], כגון [[חרדל]], [[חזרת הגינה|חזרת]] או [[ואסאבי]].

בשפת הדיבור מקובל להתייחס לחריפות בתור טעם. עם זאת, חריפות שונה מטעמים אחרים (כמו מתיקות, מרירות, חמיצות או מליחות), בכך שתחושת החריפות אינה מועברת על ידי עצבי [[פקעיות הטעם]] שבלשון, אלא על ידי ליפי [[העצב המשולש]] {{מקור}}. מסיבה זו, חשיפת אזורים אחרים בגוף, בהם אין פקעיות טעם, לחומרי מזון הנחשבים חריפים עשויה לעורר תחושת חום, כאב או צריבה הדומה לזו הנוצרת בחלל הפה. מולקולות "חריפות" כמו הקפסאיצין פועלות על כל [[תא עצב]] רירי תחושתי, וזו הסיבה לגירוילכאב החריף בעיניים כשאנובאם אנו נוגעים בעין עם משהו חריף (על עקרון זה מבוסס השימוש ב[[תרסיס פלפל]]). בדומה לכך אנו חשים בחומר החריף גם ביציאתו, הודות לרקמה הרירית בקרבת [[פי הטבעת]].