האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן – הבדלי גרסאות

בין השנים 1975–1992 הייתה המפלגה תנועה לוחמת למען שחרור כורדיסטן והפלת השלטון העיראקי ואילו מאז 1992 ועד ההווה מקדמת המפלגה שותפות פוליטית עם המד"כ. ב[[מלחמת איראן–עיראק|מלחמת איראן-עיראק]] 1980-1988 הקים המד"כ בסיסים באיראן וסייע לה במלחמה כמעין מוצב קדמי שלה בעיראק, בעוד מפלגת האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן נקטה בגישה של הידברות וחתרה להסכם פיוס מדיני וביטחוני עם המשטר העיראקי. במרץ 1988 ביצע הצבא את [[מבצע אל-אנפאל]] כנגד המורדים הכורדים, שבמסגרתו השתמש סדאם בנשק כימי כנגד לוחמי הפשמרגה ומשפחותיהם בעיירה [[חלבג'ה]] וגרם לכ-6000 הרוגים כורדים מתוך כ-200,000 במבצע כולו. מאורע זה הוביל במאי 1988 לכינונה של ברית כורדית בין טאלבאני ל[[מסעוד בארזאני]] (בנו של מלא מוסטפא ומנהיג המד"כ) במטרה להפיל את שלטון הבעת'. הכרזת האמריקאים על [[אזור אסור לטיסה]] (no-fly zone) מעל כורדיסטן העיראקית, הגנה על הכורדים מפני מתקפות צבא עיראק.{{הערה|Hawre Hasan Hama. '''Factionalism Within the Patriotic Union of Kurdistan''', ''Journal of Asian and African Studies'' 2019, Vol. 54(7) 1016–1017.|כיוון=שמאל}} שיתוף הפעולה בין הצדדים לא הוביל לתוצאות משמעותיות ברמה המדינית וכוחות הכורדים הותקפו על-ידי [[טורקיה]] ו[[איראן]] ומבפנים בהתקפות הרסניות של צבא עיראק, מה שהוביל לאבדן הלגיטימציה של השותפות ולחלוקת השטח בין המפלגות KDP-PUK. ההסדר קרס ופרצה מלחמת אזרחים כורדית בין השנים 1994–1998, שהובילה להרג כ-2000 כורדים כתוצאה מקיטוב פוליטי וסכסוך בעניין הבעלות על הטריטוריות. במהלך ההתקוממויות קוסרת רסול-עלי, יליד [[ארביל]], שימש מפקד בכוחות הצבא של האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן, הכוחות בראשותו הובילו בשנת 1996 לשחרור הערים ארביל ו[[כירכוכ]]. כיבוש ערים משמעותיות אלה הוביל את כוחות המד"כ בראשות בארזאני לבקשת סיוע מסדאם חוסיין בכיבוש הערים מחדש. מלחמת האזרחים הסתיימה בהסכם בתיווך אמריקאי שנחתם ב[[וושינגטון די. סי.|וושינגטון]] בשנת 1998.{{הערה|Fumerton, Mario. '''Kurdistan's Political Armies: The Challenge of Unifying the Peshmerga''' Forces. ''Carnegie Retrieved'' ,14 February 2017. https://carnegieendowment.org/2015/12/16/kurdistan-s-political-armies-challenge-of-unifying-peshmerga-forces-pub-61917|כיוון=שמאל}} בשנת 2005, ברקע [[מלחמת עיראק|הפלישה האמריקאית לעיראק]] נחתם הסכם נוסף לממשלת אחדות בין המפלגות, כאשר טאלבאני הורחק מן הזירה הפוליטית הכורדית במהלך אסטרטגי של המד"כ ונבחר לנשיא הזמני של עיראק. כחלק מההסכם הובטח כוח שוויוני בממשלה הכורדית לשתי המפלגות ורוטציה בתפקידים מרכזיים.{{הערה|Hawre Hasan Hama, Othman Ali. '''De-politicization of the partisan forces in the Kurdistan Region of Iraq''', National Identities, 22:2, pp 118.|כיוון=שמאל}}