שמואל ניצן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בתקופת המנדט, קראו לארץ ישראל פלשתינה |
Erel Segal (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
||
שורה 24:
ב. תחרות פוליטית (Rent Seeking or Lobbying Contests): במאמר המשותף עם Katz and Rosenberg (1990) ובמאמר של ניצן משנת (1991) הוצגו לראשונה תחרויות פוליטיות בהן המתחרים הם "קבוצות" ולא פרטים יחידים. במאמר הראשון הקבוצות מתחרות על זכייה בפרס בעל אופי של [[מוצר ציבורי]] שאיננו ניתן לחלוקה. במאמר השני הקבוצות מתחרות על זכייה בפרס בעל אופי של [[מוצר פרטי]] הניתן לחלוקה. לשני המאמרים האלה הייתה השפעה גדולה מאוד על הספרות בתחום תורת התחרויות הפוליטיות והם הובילו להכללות וליישומים רבים.
בעבודות משותפות יותר מאוחרות עם Ueda (2009),(2011),(2014) הורחב מודל התחרות הקבוצתית כך שהוא מאפשר תחזיות ביחס לכללי החלוקה שמאמצות הקבוצות המתחרות (כללי חלוקת הפרס בין חברי הקבוצה במקרה של זכייה). אחת התוצאות המעניינות שהתקבלו היא שבמסגרת בה מנגנון חלוקת הפרס בין חברי הקבוצה איננו נתון, אלא הוא נקבע על ידי הקבוצה, הפרדוקס הידוע של Mancur Olson המכונה [[פרדוקס גודל הקבוצה]] (group-size paradox) לא מתקיים. דהיינו, במסגרת שכזו גודל של קבוצת לחץ תמיד מהווה יתרון – גידול במספר החברים בקבוצה תמיד מגדיל את סיכויי הזכייה שלה בתחרות הפוליטית.
ג. קביעה אנדוגנית של מדיניות ציבורית בתחרות פוליטית: בסדרת עבודות עם Epstein, נבחנה השאלה כיצד נקבעת [[מדיניות ציבורית]] במסגרת חדשה של תחרות בין קבוצות לחץ המנסות לקדם את האינטרס שלהם על ידי מאמצים המכוונים לקובעי המדיניות. סיכום התוצאות מופיע בספר משנת 2007. התוצאות המרכזיות מבהירות באילו תנאים הפעילות של השדולות המשתתפות בתחרות הפוליטית מביאה לפשרה והן מסבירות מדוע רגולציה ממשלתית של מחירים או של מכסות הגירה תלויה במאפיני המערכת הפוליטית.
| |||