בלט ג'ופרי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 10:
עם קרון נגרר, וביצעו בלטים מקוריים שיצר ג'פרי. ששת הרקדנים המקוריים היו ארפינו, דיאן קונסואר, ברונילדה רואיז, גלן טטלי\ ביאטריס טומפקינס וג'ון וילסון.{{הערה|[https://www.nytimes.com/2019/08/30/arts/dance/brunilda-ruiz-dead.html אנה קיסלגוף, ניו יורק טיימס, מדור אמנות: ברונילדה רואיז, רקדנית מקורית של ג'פרי והרקנס, מתה בגיל 83.]30 באוגוסט 2019}} בעוד שג'פרי נשאר ב[[ניו יורק]] כדי לתת שיעורי בלט ולהרוויח כסף לתשלום משכורות הרקדנים, ארפינו ניהל את הלהקה הנודדת. ההרכב הופיע תחילה בכרך בשיקגו בשנת 1957. בלט ג'פרי השתקע לבסוף ב[[ניו יורק]], בשם "תיאטרון הבלט רוברט ג'פרי". בשנת 1962 הוזמן הכוריאוגרף המודרני [[אלווין איילי]] ליצור בלט בשביל הלהקה. [[רבקה הארקנס]] הייתה נדבנית חשובה בראשית הדרך והיא אפשרה מסעות הופעות בינלאומיים ([[ברית המועצות]] 1963), אבל ב-1964 ניתקו היא וג'פרי את הקשר ביניהם.
ג'פרי החל להקים להקה חדשה, שהופיעה לראשונה ב-1965 בשם "בלט ג'פרי". לאחר עונה מצליחה בניו יורק סיטי סנטר ב-1966, הוזמנה הלהקה להיות להקת הבית של סיטי בנטר עם ג'פרי כמנהל אמנותי וארפינו ככוריאוגרף ראשי. בלט הרוק של ארפינו מ-1970, "טריניטי", התקבל בעין יפה; ג'פרי חידש את "השולחן הירוק" של קורט ג'וס ב-1967, והמשיך בהפקות מחודשות של "פאסאד" מאת [[פרדריק אשטון]], "עמוד האננס" של ג'ון קראנקו, [[פטרושקה]] של [[מיכאיל פוקין]] (עם [[רודולף נורייב]]), [[אחר צהרייםהצהריים של פאון]] של [[ואצלב ניז'ינסקי|ניז'ינסקי]], גם הוא עם נורייב, ו"הכובע המשולש", "הדנובה היפה" ו"מצעד" של [[ליאוניד מאסין|מאסין]]. ב-1973 ביקש ג'פרי מ[[טווילה תארפ]] ליצור את הבלט המוזמן הראשון שלה, "דאוס קופ". הלהקה המשיכה כ"בלט ג'פרי של סיטי סנטר עד 1977. משנה זו, הופיעה כ"בלט ג'פרי", עם בית שני ב[[לוס אנג'לס]] מ-1982 עד 1992. ב-1995 עזבה הלהקה את ניו יורק והתיישבה בקביעות ב[[שיקגו]].{{הערה|[https://query.nytimes.com/gst/fullpage.html?res=990CE7D61330F937A1575AC0A963958260&scp=1&sq=Gerald+Arpino&st=nyt"DANCE VIEW; Advice to the Transplanted Joffrey: Be Yourself" אנה קיסלגוף, ניו יורק טיימס: "עצה לג'פרי שנשתל מחדש: היה עצמך"] 24 בספאטמבר 1977}}