ויקיפדיה

בלט ג'ופרי – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{בעבודה}}
{{הרכב מחול}}
'''בלט ג'פריופרי''' (ב[[אנגלית]]: '''The Joffrey Ballet''') היא להקת בלט ובית ספר לבלט מן הראשונים במעלה בעולם כיום. בלט ג'פריופרי שוכן ב[[שיקגו]], [[אילינוי]], ומבצע בדרך קבע [[בלט קלאסי|בלטים קלאסיים]] ומודרניים במהלך עונת ההופעות השנתית שלו ב[[האופרה הלירית של שיקגו|בית האופרה הלירית]], ובכלל זה מופע שנתי של [[מפצח האגוזים]].
 
את בלט ג'פרי ייסדו בשנת 1956 רוברט ג'פרי וג'רלד ארפינו. הלהקה נודעה בהפעותי פורצות הגדר, בהן הצגת [[פולחן האביב]] של [[ואצלב ניז'ינסקי]] בשנת 1987, ששחזרה את ה[[כוריאוגרפיה]] המקורית מהצגת הבכורה ב-1913, שנחשבה לאבודה. כוריאוגרפים רבים עבדו עם ג'פרי, בהם [[פול טיילור]], [[טווילה תארפ]] ו[[ז'ורז' בלנשין]].
 
== היסטוריה ==
[[File:Mohammad Reza Pahlavi, Farah Diba and Joffrey Ballet dancers.jpg|thumb|[[מוחמד ריזה פהלווי]] [[פארה דיבה]] ורקדני בלט ג'פריופרי]]
בשנת 1956, תקופה שבה רוב להקות הבלט הנודדות ביצעו רק גרסאות מקוצרות של קלאסיקות בלט, רוברט ג'פריופרי וג'רלד ארפינו יצרו הרכב של שישה רקדנים ורקדניות, שסיירו ב[[ארצות הברית|אמריקה]] במכונית דו-שימושית
עם קרון נגרר, וביצעו בלטים מקוריים שיצר ג'פריופרי. ששת הרקדנים המקוריים היו ארפינו, דיאן קונסואר, ברונילדה רואיז, גלן טטלי\, ביאטריס טומפקינס וג'ון וילסון.{{הערה|[https://www.nytimes.com/2019/08/30/arts/dance/brunilda-ruiz-dead.html אנה קיסלגוף, ניו יורק טיימס, מדור אמנות: ברונילדה רואיז, רקדנית מקורית של ג'פריופרי והרקנס, מתה בגיל 83.]30 באוגוסט 2019}} בעוד שג'פריופרי נשאר ב[[ניו יורק]] כדי לתת שיעורי בלט ולהרוויח כסף לתשלום משכורות הרקדנים, ארפינו ניהל את הלהקה הנודדת. ההרכב הופיע תחילה בכרך בשיקגו בשנת 1957. בלט ג'פריופרי השתקע לבסוף ב[[ניו יורק]], בשם "תיאטרון הבלט רוברט ג'פריופרי". בשנת 1962 הוזמן הכוריאוגרף המודרני [[אלווין איילי]] ליצור בלט בשביל הלהקה. [[רבקה הארקנס]] הייתה נדבנית חשובה, שעזרתה אפשרה בראשית הדרך יציאה למסעות הופעות בינלאומיים ([[ברית המועצות]] 1963), אבל ב-1964 ניתקו היא וג'פריופרי את הקשר ביניהם.
ג'פריופרי החל להקים להקה חדשה, שהופיעה לראשונה ב-1965 בשם "בלט ג'פריופרי". לאחר עונה מצליחה בניו יורק סיטי סנטר ב-1966, הוזמנה הלהקה להיות להקת הבית של סיטי בנטר עם ג'פריופרי כמנהל אמנותי וארפינו ככוריאוגרף ראשי. בלט הרוק של ארפינו מ-1970, "טריניטי", התקבל בעין יפה; ג'פריופרי חידש את "השולחן הירוק" של קורט ג'וס ב-1967, והמשיך בהפקות מחודשות של "פאסאד" מאת [[פרדריק אשטון]], "עמוד האננס" של ג'ון קראנקו, [[פטרושקה]] של [[מיכאיל פוקין]] (עם [[רודולף נורייב]]), [[אחר הצהריים של פאון]] של [[ואצלב ניז'ינסקי|ניז'ינסקי]], גם הוא עם נורייב, ו"הכובע המשולש", "הדנובה היפה" ו"מצעד" של [[ליאוניד מאסין|מאסין]]. ב-1973 ביקש ג'פריופרי מ[[טווילה תארפ]] ליצור את הבלט המוזמן הראשון שלה, "דאוס קופ". הלהקה המשיכה כ"בלט ג'פריופרי של סיטי סנטר" עד 1977. משנה זו, הופיעה כ"בלט ג'פריופרי", וביתה השני היה ב[[לוס אנג'לס]] מ-1982 עד 1992. ב-1995 עזבה הלהקה את ניו יורק והתיישבה בקביעות ב[[שיקגו]].{{הערה|[https://query.nytimes.com/gst/fullpage.html?res=990CE7D61330F937A1575AC0A963958260&scp=1&sq=Gerald+Arpino&st=nyt"DANCE VIEW; Advice to the Transplanted Joffrey: Be Yourself" אנה קיסלגוף, ניו יורק טיימס: "עצה לג'פריופרי שנשתלשנעקר ונשתל מחדש: היה עצמך"] 24 בספאטמבר 1977}}
 
השנים הראשונות בשיקגו היו קשות כלכלית ללהקה, ופעמים אחדות כמעט הביאו לסגירתה, אבל במשך הזמן גדל הקהל שבא להופעותיה והתרבו בו הצעירים. ב-2005 חגג בלט ג'ופרי את יום השנה העשירי שלו בשיקגו.{{הערה|[
https://www.nytimes.com/2005/10/19/arts/dance/19joff.html?scp=1&sq=Gerald+Arpino&st=nyt "Remember the Joffrey? At 50, It Fits Nicely Into the Chicago Spin" ג'ניפר דאנינג, הניו יורק טיימס, "זוכרים את ג'ופרי? בגיל 50, הוא משתלב יפה בסחרחרת של שיקגו".]}} וב-2007 סיכם חגיגות יובל 50 שנמשכו שתי עונות, וכללו סיור "מנהר לנהר" של הופעות חינם תחת כיפת השמים ברחבי [[איווה]], במימון אודיטוריום האנצ'ר ב[[אוניברסיטת איווה.
 
 
==קישורים חיצוניים==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/בלט_ג%27ופרי"