תנין היאור – הבדלי גרסאות

ב[[אפריקה]], ובייחוד באזור חלקו העליון של נהר ה[[וולטה (נהר)|וולטה]] ובאזור [[האגמים הגדולים של אפריקה|האגמים הגדולים]], עמים רבים העריצו את התנינים. כך למשל, תושבי כפרים ששכנו בסמוך למקווי מים שורצי תנינים נהגו להביא לכבודם מזון ולהעניק להם שמות. התנינים נחשבו לרוחותיהם של תושבי הכפר הקודמים ששבו להגן על הכפרים. האי דמבה שב[[אגם ויקטוריה]] הוקדש לתנינים. תושבי [[בוגנדה]] נהגו להשליך חלקים מגופות אויביהם למים בשביל התנינים. בקרב קבוצות אחרות הסגידה לתנינים הייתה מאופקת יותר. ה[[נארים]] כיבדו אותם אם ה[[טוטם]] שלהם היה בדמות תנין, ואם ה[[טאבו (סוציולוגיה)|טאבו]] על הריגת תנינים הופר, הם נהגו להקריב לו קורבן. ב[[מדגסקר]] התנינים שויכו לרעיונות של עונש וגמול. כך למשל, עיקרון של "[[עין תחת עין]]" חל גם בכל האמור לגבי תנינים – מותר היה להרוג תנין רק אם התנין הרג אדם, ואם תנין אחד ניצוד באופן שרירותי, הם ציפו כי אדם אחר ייהרג. בנוסף, התנין במדגסקר היווה מעין "רשות שופטת": על אדם שעשה מעשים רעים הוטל לחצות נהר; אם תפס אותו תנין – הרי שהיה אשם, ואם לאו – הרי שהוא [[חף מפשע]]. עמים אחרים, ב[[גאנה]] למשל, קישרו את התנינים למושג ה[[נקמה]], והאמינו כי [[מכשפה|מכשפות]] מסוגלות לשלוח [[נחשים]], [[זבוב הצה צה|זבובי צה צה]] ותנינים לשליחויות נוראות.

 

 

בכתביו מתאר [[הרודוטוס]] עוף קטן המנקה [[עלוקות]] ו[[טפילות|טפילים]] מפיו של התנין והוא בתמורה נמנע מלאכול אותו. הוא הביא זאת כדוגמה ל[[סימביוזה]] בין בעלי חיים, בה שני הצדדים יוצאים מרוויחים. עם זאת, בתצפיות רבות שנערכו, תועדו רק מספר מועט של מקרים שבהם [[חרטומניים]] פלו טפילים וניקו את פיו או קשקשיו של תנין היאור.

 

==== תנין ביהדות ובתרבות הישראלית ====

[[קובץ:Tanin17.JPG|ממוזער|250px|התנין האחרון שניצוד ב[[נחל תנינים]] ב-[[1912]], באוסף [[האב שמיץ]] (כיום ב[[משכן אוספי הטבע הלאומיים ע"ש שטיינהרדט]], [[אוניברסיטת תל אביב]]).]]

התנין הוזכר רבות ב[[תנ"ך]], בדרך כלל כסמל כללי ל[[בעלי חיים|בעל חיים]] מפלצתי, איום ונורא. הוא מוזכר בסיפור הבריאה ב[[ספר בראשית]]: