מחלת גבהים – הבדלי גרסאות

'''מחלת גבהים''' היא בעיה רפואית שכיחה בטיפוס לגובה, המתרחשת כאשר הגוף לא מסתגל למחסור ב[[חמצן]] הנובע מירידה בריכוז ה[[חמצן]] ב[[אטמוספירת כדור הארץ|אוויר]] כתוצאה מירידת ה[[לחץ אטמוספירי|לחץ האטמוספירי]]. במצב כזה אין [[תא דם אדום|תאי הדם האדומים]] יכולים להעביר די חמצן ל[[תא|תאי הגוף]] ולכן אדם הסובל מ[[היפוקסיה|מחסור בחמצן]] נדרש למאמץ יתר של ה[[לב]] וה[[ריאות]] על מנת לספק את כמות החמצן הדרושה למוח ולשאר רקמות הגוף. מחלת גבהים חמורה יכולה להיות [[מוות|קטלנית]] ועלולה להופיע כבר מגובה של כ-2,500 מטרים מעל [[גובה פני הים]].

 

 

המחלה מתאפיינת בעלייה בריכוז ה[[פחמן דו-חמצני|פחמן הדו-חמצני]] ב[[דם]]. אחת מתגובות הגוף למחסור בחמצן היא היצרות [[כלי דם|כלי הדם]], שגוררת עלייה ב[[לחץ דם|לחץ הדם]] לעומת הלחץ מחוץ לכלי הדם, וכתוצאה מהפרש הלחצים דולפים נוזלים מכלי הדם וגורמים ל[[בצקת|בצקות]]. [[תסמין|תסמיני]] המחלה, היכולים להופיע גם בנפרד, כוללים [[קוצר נשימה]], [[עייפות]], [[נדודי שינה]], [[אדישות|אפתיה]], [[בחילה]], [[כאב ראש]], ראייה כפולה, [[סחרחורת]], [[בלבול (פסיכולוגיה)|בלבול]], [[חרדה]], אובדן [[תיאבון]] ולעיתים [[הקאה]]. הכחלת השפתיים, קצות האצבעות והציפורניים תהיה בין הסימנים הראשונים למחסור בחמצן. במקרים חמורים תיתכן [[בצקת ריאות]] או בצקת מוח, העלולות לגרום ל[[ערפול וחוסר הכרה|אובדן הכרה]] ולמוות.