מחלת גבהים – הבדלי גרסאות

הוסרו 73 בתים ,  לפני 5 חודשים
מ
אין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
'''מחלת גבהים''' היא בעיה רפואית שכיחה בטיפוס לגובה, המתרחשת כאשר הגוף לא מסתגל למחסור ב[[חמצן]] הנובע מירידה בריכוז ה[[חמצן]] ב[[אטמוספירת כדור הארץ|אוויר]] כתוצאה מירידת ה[[לחץ אטמוספירי|לחץ האטמוספירי]]. במצב כזה אין [[תא דם אדום|תאי הדם האדומים]] יכולים להעביר די חמצן ל[[תא|תאי הגוף]] ולכן אדם הסובל מ[[היפוקסיה|מחסור בחמצן]] נדרש למאמץ יתר של ה[[לב]] וה[[ריאות]] על מנת לספק את כמות החמצן הדרושה למוח ולשאר רקמות הגוף. מחלת גבהים חמורה יכולה להיות [[מוות|קטלנית]] ועלולה להופיע כבר מגובה של כ-2,500 מטרים מעל [[גובה פני הים]].
 
גופם של בני אדם החיים במקומות גבוהים מייצר באופן טבעי תאי דם אדומים בגודל המתאים, ואילו מי שאיננו רגיל לגבהים, חייבצריך בתהליךלעבור תהליך התאקלמות שנמשך כמה ימים, עם עלייה מדורגת ושהיה של זמן מסוים לאחר כל עלייה,כדי לגרום לגופו לייצר תאים אדומים בגודל כזה.
 
המחלה מתאפיינת בעלייה בריכוז ה[[פחמן דו-חמצני|פחמן הדו-חמצני]] ב[[דם]]. אחת מתגובות הגוף למחסור בחמצן היא היצרות [[כלי דם|כלי הדם]], שגוררת עלייה ב[[לחץ דם|לחץ הדם]] לעומת הלחץ מחוץ לכלי הדם, וכתוצאה מהפרש הלחצים דולפים נוזלים מכלי הדם וגורמים ל[[בצקת|בצקות]]. [[תסמין|תסמיני]] המחלה, היכולים להופיע גם בנפרד, כוללים [[קוצר נשימה]], [[עייפות]], [[נדודי שינה]], [[אדישות|אפתיה]], [[בחילה]], [[כאב ראש]], ראייה כפולה, [[סחרחורת]], [[בלבול (פסיכולוגיה)|בלבול]], [[חרדה]], אובדן [[תיאבון]] ולעיתים [[הקאה]]. הכחלת השפתיים, קצות האצבעות והציפורניים תהיה בין הסימנים הראשונים למחסור בחמצן. במקרים חמורים תיתכן [[בצקת ריאות]] או בצקת מוח, העלולות לגרום ל[[ערפול וחוסר הכרה|אובדן הכרה]] ולמוות.