|
ישראל פריצקר נולד '''ב[[אוקראינה]]''' ובשנת [[1922]] עלה ארצה עם משפחתו שהתיישבה ב[[חיפה]]. הוא הצטרף ל[[ההגנה|הגנה]] אך עם הפילוג פרש לאצ"ל. הוא מונה לראש קן בית"ר בחיפה.{{הערה|{{הירדן||אחרי השלום|19341212|19}}}} במרץ 1935 הוא נבחר למזכיר [[ברית הציונים הרוויזיוניסטים]] בחיפה{{הערה|{{הירדן||בסניף הצה"ר בחיפה|19350315|46}}}}. במרץ 1937 הוא נשא לאישה את קלמונטין (ימינה) בן נאים{{הערה|{{הירדן||נשואים|19370312|6.1}}}}. ובשנת 1939 מונה למפקד מחלקת שירות ידיעות ([[מש"י]]) של האצ"ל.
עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] החליטו מנהיגי ההגנה ואצ"ל לעזור לבריטים במלחמתם בנאצים. זאת, בניגוד לעמדת לח"י שצידדה בעזרה לגרמניה, במחשבה שזו תסלק את היהודים החיים בארצה לפלשתינה והישוב היהודי יגדל, כך שהבריטים יתעשתו ויחליטו לסגת ממדיניות '''הספר הלבן''' . על כן ראו הם בבריטניה אויב עיקרי שיש להילחם בו בכל עת ובכל מחיר, וחתרו להסכם עם איטליה הפשיסטית וגרמניה הנאצית. עמדתה של ההגנה הייתה שונה. דוד בן-גוריון, מפקד ההגנה, ניסח זאת כך: "עלינו לעזור לאנגלים במלחמה כאילו לא היה הספר הלבן ועלינו להלחם באנגלים כאילו לא היה היטלר". כך גם זאב ז'בוטניסקי הורה בספטמבר 1939 "לחדול מהמאבק המזוין בספר הלבן ולנקוט במקומו שיתוף -פעולה עם ממשלת בריטניה במלחמתה בהיטלר". בהתאם לכך, החליט [[דוד רזיאל]] (מפקד האצ"ל בשנים הללו) לשתף פעולה עם הבריטים ואף דאג לכך, שפריצקר, שהיה ראש מש"י, יקבל תעודה של סוכן ה-[[מחלקת החקירות הפליליות של משטרת המנדט|C.I.D]].
לאור מדיניות זו התבקש פריצקר לספק פרטים על קבוצות [[גייס חמישי]] שהפריעו לבריטים במלחמתם בנאצים. פריצקר סיפק להם ידיעות על לח"י וקבוצות [[קומוניזם|קומוניסטיות]].
[[קובץ:עיטור לוחמי המדינה.jpg|ממוזער|232x232 פיקסלים|עיטור לוחמי המדינה על חלקו במאבק לתקומת ישראל]]
[[קובץ:הענקת אותות.jpg|ממוזער|299x299 פיקסלים|אות האצ"ל]]
ב[[נובמבר]] [[1940]] נעצרו עשרות אנשי לח"י ונכלאו ב[[מעצר מנהלי]]. בלח"י חשדו שהם הוסגרו על ידי פריצקר. הם הוציאו נגדו גזר דין מוות אבל נמנעו מכך, לאחר שרזיאל הזהיר לפגוע ב[[אברהם שטרן]] אם יפגעו בפריצקר. היו שמועות, כי פריצקר מסר לבריטים גם ידיעות על ההגנה, אך לא נמצאו לכך הוכחות כלשהן.
לאחר מותו של דוד רזיאל, שנפל ב-20 במאי 1941 על מזבח שיתוף הפעולה כחייל אלמוני בשירות האיטליג'נסהמודיעין הבריטי, בפיצוץ מכלי הנפט בעיראק, חל מתח בין ד"ר אריה אלטמן, שנתמנה על ידי ז'בוטינסקי לראש הצ"ח בארץ לבין [[יעקב מרידור]], באשר למינויו של אחד מהם כמפקד אצ"ל. מרידור מיאן להכיר באלטמן, כיורשו של ז'בוטינסקי בתור סמכות עליונה ויחידה, וזכה בתפקיד מפקד אצ"ל. מאחר שפריצקר, יחד עם איש האצ"ל יצחק ברמן, היו "אנשי אלטמן ", דאג מרידור להרחיק את פריצקר מן הארגון והוא פוטר מתפקידו באצ"ל ומהבולשת הבריטית, אך נשאר מעורב בארגון הצ"ח . אנשי לח"י לא סלחו לו, פנו למרידור והודיעוהו, כי בכוונתם לחסל את פריצקר. הוא ענה להם כי "אין לנו דבר נגדו אבל אם ללח"י יש עניין להעמידו לדין ולהאשימו - זה עניינם. לא נתערב בהחלטות לח"י". בכך נחרץ גורלו של פריצקר, מבלי שאשמתו הוכחה או נבדקה מעולם, הגם שכל החקירות והבירורים שלאחר קום המדינה, שהתבצעו על ידי מכון ז'בוטינסקי והיסטוריונים שעסקו בתקופת המחתרות, העלו בבירור, כי פריצקר היה נאמן למדיניות אצ"ל ועבד במסירות לפי ההוראות שהתקבלו בהנהלת הארגון. היטיב לסכם זאת שבתי טבת בספרו "השנים הנעלמות והחור השחור": "מדוע נורה השליח ולא שלוחיו ?"(עמ' 326).
בליל שבת, [[3 בספטמבר]] [[1943]] ארבו שני אנשים ליד ביתו של פריצקר ברחוב [[צבי פרץ חיות]] ב[[תל אביב]]. פריצקר, שלא היה מודע למארב, נטל את ידה של בתו דליה בת ה-5 וירד עמה ועם חברתה, ללוותה לביתה בבניין שמעבר לכביש. כשחזרו האב ובתו לכיוון ביתם הבחין פריצקר במארב ואמר בקול נמרץ לבתו :"דליה רוצי!!". בעודה רצה לחדר המדרגות נשמעו 4 יריות.{{הערה|{{המשקיף||ישראל פריצקר ז"ל|19430905|38}}}}לשמען נזעקו דיירי הרחוב לחלונותיהם, וראשונה בהם הייתה ימינה, אשתו ההרה (ששה חודשים לאחר מכן ילדה את ישראלה, שנקראה על שם אביה ז"ל). הוא נקבר ב[[בית הקברות נחלת יצחק]].
== לאחר מותו ==
|
