חוק החוזים (חלק כללי) – הבדלי גרסאות

עבור פגם כפייה, נדרשים שלושה תנאים מצטברים: 1 קיומו של חוזה, 2. הופעלה כפייה, 3. קיים קשר סיבתי (קש"ס) סובייקטיבי בין הכפייה לכניסה לחוזה.

:עם זאת, החוק{{הערה|סעיף קטן ב', שם}} מסייג את פגם הכפייה, וקובע שהזהרה ב[[תום לב]] על כוונה למימוש זכות חוקית, לא תיחשב ל"כפייה" (למשל, אזהרה על כוונה להגיש תביעה משפטית, אלא אם כן הצד השני יכנס לחוזה חדש, שייתר את הצורך בהליך המשפטי)

*'''[[עושק (חוזה)|עושק]]''' החוק מגדיר כ"מצוקה" שלושה מצבים חלופיים: מצוקה שכלית (רפיון שכל או מצב של "חומרה ושקיעה"{{הערה|השופט [[מנחם אלון]]}}, מצוקה גופנית וחוסר ניסיון. עבור "פגם עושק" נדרשים חמישה תנאים מצטברים: 1. קיום חוזה, 2. "התנהגות העושק" - העושק יודע ומנצל את מצוקת העשוק, 3. "מצב העשוק" - העשוק שרוי במצב של "מצוקה", 4. קיים קשר סיבתי (קש"ס) בין ניצול המצוקה ובין הכניסה לחוזה, 5. תנאי החוזה גרועים מהמקובל "במידה בלתי סבירה" (במבחן האדם הסביר).

:בפסק דין גנץ נגד כץ, דן בית המשפט העליון בעניינו של חרדי אשר בהיותו רווק בן 50, הבטיח לשדכן שכר 100,000$ והכפלת הסכום אם השדכן ייעזר בשותף. בדעת הרוב הכריע בית המשפט כי אכן תנאי החוזה "גרועים מהמקובל במידה בלתי סבירה"{{הערה|דעת המיעוט התנגדה להגדרה זו}}. אך עם זאת קבע בית המשפט כי למרות מצבו הנפשי הקשה של רווק חרדי בן 50, אין מצבו מגיע ל"מצוקה" כהגדרתה ב'''חוק החוזים'''. במקביל, השופט קדמי חידש הלכה, לפיה בהתקיים יסוד "עושק" אשר נעדר ממנו מרכיב המצוקה, ניתן לקנוס את העושק מטעם "[[חוסר תום לב]] בכריתת חוזה"{{הערה|בדעת מיעוט, השופט קדמי חייב את השדכן בפיצוי שיתקזז משכרו, כך ששכרו הסופי יעמוד על סכום שאינו "גרוע מהמקובל במידה בלתי סבירה"}}, אך דעת הרוב דחתה את הטיעון על הסף, מאחר שטיעון זה לא נטען בידי בא כוחו של המערער.