נוקלאוזום – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ רובוט מוסיף: es:Nucleosoma, it:Nucleosoma, ja:ヌクレオソーム |
תרגום, {{בעבודה}} |
||
שורה 1:
{{בעבודה}}
'''נוקלאוזום''' הוא תת יחידה בסיסיות שחוזרת על עצמה בכל הכרומטין האיקריוטי (מלבד במקרה של תאי זרע). הוא אורז את ה-DNA לתוך כרומוזומים בתוך גרעין התא ושולט על בקרת הגנים. הוא עשוי מ-DNA ומארבע זוגות של חלבונים הנקראים היסטונים, ודומה ל"חרוזים על גדיל של DNA" כאשר צופים בו במיקרוסקופ אלקטרונים. השערת הנוקלאוזום, שהוצעה על ידי דון ועדה אולינס ורוג'ר דויד קורנברג ב-1974, הייתה דוגמא לשינוי שחל בהבנת הבקרה הגנית ביצורים איקריוטיים. החלבונים שבונים את הנוקלאוזום נקראים היסטונים. ההיסטונים H2A, H2B, ו-H4 הם חלק מהנוקלאוזום ואילו ההיסטון H1 מקשר בין שני נוקלאוזומים סמוכים.
==תפקיד הנוקלאוזום בגרעין==
לנוקלאוזום יש שתי מטרות עיקריות בתוך גרעין התא:
# הוא מספק את רמת הדחיסות המזערית שדרושה כדי להחזיק את גדיל ה-DNA הכפול בתוך הגרעין.
# יש לו תפקיד בבקרת התעתוק ובמניעה מ-RNA פולימראז להיכנס לאזורי הקדם תעתוק של הגנים אם לתא אין צורך בתוצרי הגנים.
# אם דרישות התא משתנות, אנזימים מסוימים יכולים להזיז או לשנות את העמדה של הנוקלאוזום כדי לאפשר גישה אל הגן. ישנה השערה כי לנוקלאוזום יש תפקיד ראשי בנשיאת מידע תורשתי אפיגנטי.
==מבנה הליבה==
[[קטגוריה:גנטיקה מולקולרית]]▼
המבנה הגבישי של הנוקלאוזום נקבע ברזולוציה טובה יותר מ-2.0Å, אולם רוב המאפיינים הייחודיים שלו נודעו עד 1997 כאשר פורסם המבנה שלו ברזולוציה של 2.8Å.
הנוקלאוזום חוזר על עצמו, עם חריגות מסוימות, בערך כל 200 זוגות בסיסים לאורך הכרומטין האיקריוטי. חלקיק ליבת הנוקלאוזום שנראה באיור מורכב מבערך 146 זוגות בסיסים של DNA דו גדילי שעטופים ב-1.65 סלילי על בכיוון שמאלה, מסביב לארבעה זוגות זהים של חלבונים בודדים הידועים כהיסטונים וביחד הם נקראים אוקטאמר ההיסטון. שאר 50 זוגות הבסיסים של היחידה החוזרת מורכבים מ-DNA מקשר, שהוא דו גדיל המפריד בין שני חלקיקי ליבה.
כל אחד מארבעת ההיסטונים (H2A, H2B, H3 ו-H4) חולק מוטיב מבני דומה המורכב משלושה סלילי אלפא המופרדים על ידי לולאות. בתמיסה, ההיסטונים יוצרים זוגות עם עותקים זהים של עצמם ומתייחסים אליהם כאל דימרים או היסטונים מקופלים בזוגות. במקרה של ההיסטונים H3 ו-H4, הם ממשיכים להתאסף לטטראמרים, שהם חיבור של שני דימרים H3-H4, שבאמצעותם קבוצות טעונות מאותו סליל אלפא על שני ההיסטונים H3 נקשרים זה לזה בקשר מימן. ההתקבצות של חלקיק הליבה של הנוקלאוזום מתרחש כאשר בהתחלה מוצמד הטטראמר H3-H4 ל-DNA הדו גדילי ולאחר מכן הצמדה של שני דימרים נפרדים מסוג H2A-H2B, תהליך שסביר להניח שיתרחש באופן שיתופי (כלומר, שני הדימרים H2A-H2B מתקבצים לטטראמר בבת אחת).
לפי המבנה הגבישי שלו, ההיסטון האוקטאמרי קשור ל-DNA שמסביבו בערך כל 10 זוגות בסיסים. כל אחד מארבעת הדימרים של ההיסטון מכיל שלושה אזורי קשר עם ה-DNA. אתר הקישור המרכזי בכל דימר נוצר על ידי סליל אלפא מכל היסטון שבצמד המצביע לכיוון קבוצת זרחה בודדת ב-DNA שאליו הם קשורים בקשר מימן. בעמדות של 10 זוגות בסיסים לכל כיוון, לולאה משני ההיסטונים מתלכדת לקשר מימן לקבוצות זרחה אחרות. האיור שמשמאל מדגים את זה. שני קשרים אחרים (מתוך סך של 14) מתרחשים באמצעות הקישור של הזנבות של ההיסטונים H3. קשרים אלה קיימים בנקודות הכניסה והיציאה של ה-DNA שעטוף סביב הנוקלאוזום ומסייעים בהידוק האזורים האלה אל חלקיק הליבה.
ניתוח של מבנה גדיל ה-DNA הכפול העטוף מסביב לאוקטאמר ההיסטוני מציע שהוא בדרך כלל בצורה B, למרות שהמבנה יותר מוגבל מאשר DNA חופשי בגלל הקשרים עם האוקטאמר. ההתעקמות לתוך סליל העל נובעת בעיקר מכך שהחריץ העיקרי מופיע מול האוקטאמר ולפיכך היא מתרחשת כל חמישה זוגות בסיסים בקירוב. החריץ העיקרי שמקיף את האוקטאמר הוא חלק. חריצים קטנים יותר מחוזקים על ידי שרשראות צד של ארגינין שחודרות לתוך החריץ ומופיעים בצורה חלקה סביב הטטראמר H3-H4, אבל מתכופפים סביב אזורי הדימר H2A/H2B. ה-DNA מצוי בצורתו ההדוקה ביותר באזורים שבהם הוא קשור עם מבני הלולאה הכפולה של דימרי ההיסטון שהוזכרו לעיל, מה שמרמז על כך שיש יותר גיוון בצורה שבה ה-DNA קשור למבני הסליל אלפא של דימרי ההיסטון על מנת להשיג את הקשירה של רצפים שונים.
==המבנה והיעוד של זנבות ההיסטון==
הקצה של כל היסטון מכיל זנב של שיירי חומצות אמינו באורכים שונים, האופייניים לכל היסטון. מטרת הזנבות איננה ברורה לחלוטין כיום, אולם נראה שהם תורמים ליציבות הנוקלאוזום ומשמשים גם כאתרי עגינה עבור חלבונים אחרים. מבנה הזנבות עשוי להשתנות קלות על ידי אנזימים אחרים בגרעין ועשוי למלא תפקיד משמעותי ביצירת מבני כרומטין מסדר גבוה.
==מבנה מסדר גבוה==
בגרעין התא יש צורך בדחיסה נוספת של הכרומטין, אולם היא לא מובנת לחלוטין. צורת ההבנה הנוכחית היא שרצף נוקלאוזומים עם קטעי DNA "מקשרים" יוצרים סיב בגודל 10nm, המכונה "חרוזים על חבל", שיש לו יחס אריזה של ~6, בהשוואה ל-DNA חופשי (לכל ננומטר אורך). שרשרת של נוקלאוזומים יכולה להתארגן בסיב 30nm, מבנה יעיל (נחשב כבעל צורה של סולנואיד סלילי, מבנה סרט מזוגזג, חרוז-על, או חסר מבנה) עם יחס אריזה של ~40.
הופק מבנה גבישי של טטרא-נוקלאוזום ונעשה בו שימוש כדי לבנות סיב של 30nm. התוצאה מניבה עדות חזקה שתומכת בדגם של סליל דו-התחלתי, שבו הנוקלאוזומים מאורגנים בסרט זיגזגי שמתפתל לסלילי על. ההיסטון H1 מייצב את סיב ה-30nm.
מעבר לרמה זו, מבנה הכרומטין מאוד לא מובן, אולם הוצע שסיב ה-30nm מתארגן לתוך לולאות לאורך חלבון פיגום מרכזי, וכתוצאה מכך נוצר אאוכרומטין שניתן לתעתוק. דחיסה נוספת תגרום ליצירת הטרוכרומטין, שאותו לא ניתן לתעתק.
==עיצוב מחדש של הנוקלאוזום==
מספר תצפיות הראו שישנם אנזימים מסוימים המשנים את עמדת הנוקלאוזומים בניסוי (in vitro). היעוד שלהם הוא לחשוף מידע גנטי שמוחזק בתוך חלקיק הליבה של הנוקלאוזום כאשר התא זקוק לו. הוצע כי הנוקלאוזומים המעוצבים מחדש משנים לא רק עמדות על תבנית ה-DNA אלא שיש להם מבנים אחרים יציבים או יציבים למחצה. המצבים המשתנים הללו עשויים להיות נחוצים כדי שהתעתוק יתאפשר.
==מוטציות תלויות Swi/Snf==
ידוע כי היצירת של SWI/SNF, שהם אנזימי הארגון מחדש של הנוקלאוזום, חיונית להישרדותם של שמרים. אולם, ניתן להתגבר על מגבלה זו באמצעות מוטציות בשייר אחד של ההיסטון H3 או של ההיסטון H4. המבנה הגבישי של 11 מוטציות כאלה תואר וייתכן שהמבנה שלהן עשוי לספק על מידע על האופן שבו SWI/SNF מספקים גישה לרצפים גנטיים שלא הייתה אליהם גישה בגלל שהיו עטופים סביב הנוקלאוזום.
==התקבצות הנוקלאוזום בניסוי==
נוקלאוזומים יכולים להתקבץ בניסוי באמצעות שימוש בהיסטונים טבעיים מזוקקים או היסטונים רקומביננטיים או במגוון המבנים השונים שלהם. השיטה התקנית של שימוש בדיאליזת מלח נשענת על העובדה שהטטראמר H3-H4 נקשר ל-DNA בריכוזי מלח גבוהים יותר מאשר הדימר H2A/H2B.
תגובה המורכבת מארבע היסטוני ליבה ותבנית DNA עירומה מבוצעת בהתחלה בחום של 4C בריכוז מלח של 2 מולאר. הריכוז הזה יורד בהדרגתיות באמצעות החלפה ידנית של הבופר, או באמצעות הזרמה של בופר בריכוז מלח נמוך לתוך התגובה כאשר במקביל שואבים החוצה את תערובת התגובה באותו קצב. ככל שריכוז המלח יורד, טטראמרים חופשיים בתמיסה מתחילים להיקשר עם תבנית ה-DNA. כאשר ריכוז המלח יורד עוד, הדימרים H2A/H2B נקשרים עם הטטראמר שעל התבנית.
▲[[קטגוריה:גנטיקה מולקולרית]]
[[en:Nucleosome]]
| |||