החוויה הדתית לסוגיה – הבדלי גרסאות

למעשה, ג'יימס מצמצם את מבטו ב[[תאולוגיה|תאולוגיה]] ובמוסדות הדת, וממקד את מחקרו בחוויות דתיות ישירות ומיידיות, שאותן ראה כמושא המחקר המעניין יותר.<ref name=":0">{{צ-ספר|מחבר=Goodman, Russell|שם=Stanford Encyclopedia of Philosophy|שנת הוצאה=2017|קישור=https://plato.stanford.edu/archives/win2017/entries/james/}}</ref> בעיניו, תאולוגיה, [[כנסייה|כנסיות]] ומוסדות דת חשובים ככלי להעביר תובנות שהושגו על ידי הניסיון הדתי, אך לדעתו, אלה מהווים עדות מיד שנייה בהשוואה לניסיון המקורי של היחיד.<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=Taylor, Charles|שם=Varieties of Religion Today: William James Revisited|מקום הוצאה=Cambridge|מו"ל=Harvard University Press|שנת הוצאה=2003|עמ=23}}</ref> בלימוד החוויה הדתית האישית, ג'יימס מבחין בין חוויות דתיות "בריאות" ובין חוויות דתיות "חולניות". על פי ג'יימס, אנשים בריאים בנפשם, נוהגים להשתמש בדת על מנת להתעלם מהרע שבעולם ולהתמקד בחיובי ובטוב שבחייהם. כדוגמה לחוויות דתיות בריאות, הביא ג'יימס בספרו את [[וולט ויטמן]] ואת התנועה הדתית "מרפאת הנפש". לעומת זאת, טען ג'יימס, אנשים הנוטים לחוויות דתיות "חולניות" לא מסוגלים להתעלם מהרוע ומהסבל שבעולם, וזקוקים לחוויה מאחדת, דתית או אחרת, על מנת ליישב בין הטוב לרע.{{הערה|שם=:0}} למרות שג'יימס מציג זאת כהבחנה ערכית-נייטרלית בין סוגים שונים של גישה דתית, הוא למעשה ראה את החוויה הדתית של הנפש החולה כעדיפה.{{הערה|שם=:1}} ג'יימס ראה בנפש בריאה את תרומתה העיקרית של אמריקה לדת, אותה ראה כבריחה מהטרנסצנדנטליסטים [[ראלף וולדו אמרסון]] ווולט ויטמן למדע הנוצרי של מרי בייקר אדי.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Duclow, Donald F|שם=William James, Mind-Cure, and the Religion of Healthy-Mindedness|כתב עת=Journal of Religion and Health|כרך=41 (1)|עמ=45-56|doi=https://doi.org/10.1023%2FA%3A1015106105669}}</ref>

* [[תאולוגיה|תאולוגיה]]