הבתולים הנצחיים של מרים – הבדלי גרסאות

[[הרפורמציה הפרוטסטנטית]] במאה ה-16 לא הביאה לשינוי מיידי במעמדה של האמונה. [[מרטין לותר]], [[ז'אן קלווין]] ו[[אולריך צווינגלי]] הוסיפו כולם לדגול בה. עמיתיו של קלווין, שכמעט ולא התייחסו לאם האלוהים בשל מיעוט אזכוריה בבשורות, דאגו להכניס את התואר "בתולת תמיד" להצהרת האמונה ההלווטית השנייה ב-1564. מנהיגי הזרם המרכזי של הרפורמציה התייחסו לשאלה בחומרה יתרה. היעדר הביסוס המקראי, והסמליות הרבה שבהרחקת ישו מרבייה אנושית רגילה, הפכו את הסוגיה לאבן בוחן במאבקם נגד רפורמטורים רדיקלים יותר. הללו ביקשו ליישם במלואו את העקרון של בכורת כתבי הקודש, ולבער את כל המסורות הנוצריות שלא ניתן היה להשתית על הביבליה, וחלקם אף ראו בישו בן-תמותה. [[יוחנן אקולמפדיוס]] אמר לצווינגלי ב-1527 שהנצרות כולה תקום או תיפול על סוגיית בתולי העד.{{הערה|1= Diarmaid MacCulloch, All Things Made New: The Reformation and Its Legacy. [[הוצאת אוניברסיטת אוקספורד]], 2016. עמ' 49-52.}}

עם זאת, ככל שמעמדה של מרים בכנסייה הקתולית הלך והתחזק במסגרת ה[[קונטרה-רפורמציה]], והאמונות המסורתיות לגביה הפכו מזוהות עם נאמנות לאפיפיור, מיעוט ההתייחסויות המפורשות בכתבי הקודש ואף בהצהרות האמונה הקאנוניות של הפרוטסטנטים אפשר להם להתעלם ממנה יותר ויותר. בעוד שזרמים שמרניים מסוימים בקרב ה[[לותרנים]] וה[[אנגליקנים]] התייחסו להיעדר האמירות המפורשות לגבי מרים במסמכי היסוד של כנסיותיהם כהיתר להחזיק בדוגמות הישנות, הרוב דחו את האמונה בבתוליה במהלך ולאחר הולדת ישו יחד עם כל מה שלא נמצא לו מקור מפורש בביבליה. למעט חריגים מעטים, כמו הכמרים הלותרנים אוגוסט וילמאר ווילהלם להה באמצע המאה ה-19, הכנסיות הפרוטסטנטיות מתמידות בכך עד ימינו.{{הערה|1= Hans J. Hillerbrand, Encyclopedia of Protestantism, Routledge, 2004. עמ' 1254-1255.;{{כ}} MacCulloch, עמ' 52-54.}}