הבתולים הנצחיים של מרים – הבדלי גרסאות

'''בתוליה הנצחיים של מרים''' היא אמונה חשובה ברוב הכנסיות ה[[נוצרי]]ות, לפיה [[מרים, אם ישו]] הייתה ונותרה [[בתולה]] בעת שהתעברה מרוח הקודש, במהלך עצם הלידה של ישו, ולאחר מכן, כל חייה. מושג בתולי הנצח אומץ בנצרות באופן נרחב למן המאה החמישית. במקביל פורש שאחי ואחיות ישו, המוזכרים בברית החדשה, היו למעשה דודניו, כמקובל בכנסייה הקתולית, או צאצאים מנישואים קודמים של [[יוסף הקדוש|יוסף]].

 

הבשורות לפי [[הבשורה על-פי מתי|מתי]] ו[[הבשורה על-פי לוקאס|לוקאס]] מזכירות את היות מרים בתולה בעת שהרתה את ישו. במתי, מלאך נגלה ליוסף, והודיע לו כי העובר בא מרוח הקודש. מתי מציין כי לידת הבתולין באה למלא את נבואת ישעיה אודות "הִנֵּה הָעַלְמָה (במשמעות בתולה) הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל". כתוב כי יוסף לא ידע את מרים עד לאחר הלידה: "וּבְטֶרֶם יָבֹא אֵלֶיהָ נִמְצֵאת הָרָה מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ... וְלֹא יְדָעָהּ עַד כִּי־יָלְדָה בֵּן (ב[[טיפוס טקסט ביזנטי|נוסחים רבים]]: אֶת־בְּכוֹרָהּ) וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ". בלוקאס, האזכור מפורש פחות. מצוין רק כי המלאך גבריאל בא לברך "בְּתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ אֲשֶׁר־שְׁמוֹ יוֹסֵף מִבֵּית דָּוִד וְשֵׁם הַבְּתוּלָה מִרְיָם". הבתולין לא נזכרים בבשורות לפי מרקוס ויוחנן. בכמה מקומות בברית החדשה נזכר שלישו היו אחים ואחיות. במתי י"ג נ"ה-נ"ו כתוב "הֲלֹא שֵׁם אִמּוֹ מִרְיָם וְאֶחָיו יַעֲקֹב וְיוֹסֵי וְשִׁמְעוֹן וִיהוּדָה׃ וְאַחְיוֹתָיו הֲלֹא כֻלָּן אִתָּנוּ".

 

[[טרטוליאנוס]] דחה בתוקף את האפשרות שמרים נותרה בתולה בלידה או לאחריה. הטענה שישו לא פתח את רחמה, דמתה בעיניו לדברי ה[[מרקיוניזם|מרקיוניים]] ו[[גנוסטי]]ים כי לא היה בעל גוף אנושי אלא רוחני בלבד. [[אוריגנס]] החזיק בעמדה מקבלת יותר כלפי ההשקפות שהובעו בפרוטואוונגליון, והיה הראשון לפתוח להן פתח בקרב התאולוגים. הוא הזכיר את הספר ודומים לו, וקבע שבהתחשב בקדושתה הרבה, הגיוני להניח שלא טימאה את עצמה ביחסים עם איש לאחר שהולידה את ישו, ואחי ישו היו בני יוסף מנישואים קודמים. עם זאת, הוא חלק את חששו של טרטוליאנוס ושלל את האפשרות שבתוליה נותרו שלמים באורח נס בעת משברה.

 

קבלה מלאה של הרעיון והטמעתו לתוך האורתודוקסיה התרחשה בשלהי המאה הרביעית, בעת פולמוסים קשים בין [[הירונימוס]] לשני הוגים נוצריים, הֶלְבידיקוּס ויוֹביניאַן. שניהם דחו את המגמה שייצגו הירונימוס, עמיתיו ורבים בממסד הכנסייתי של אותה תקופה, של העדפת הפרישות והנזירות על חיי משפחה. באותה עת, מרים כבר הפכה לסמל לפרישות ולנזירות, והוויכוחים התמקדו בשאלת בתוליה. הירונימוס שאב השראה מפטרוניו [[אפיפניוס מסלמיס]], שהאמין במסורת יעקב וציטט ממנה מזומנות, ו[[אמברוזיוס]], שראה את אם ישו כגן הנעול וכמעיין החתום מ[[שיר השירים]], ששלמותה הגופנית סימלה את תיקון החטא הקדמון ולידתו בטהרה של בנה. במאמציו לתקף את עמדתו בפולמוס ולמצוא מקורות מדרגה גבוהה ככל האפשר, הירונימוס דחה את הפרוטואוונגליון בגלל סתירות בינו למתי. הוא בחר לערוך מהלכים פרשניים על בסיס טקסט המקרא בעצמו, וקבע שהברית הישנה משתמשת לעיתים ב"אח" במובן של "דודן" או "חבר"; כי [[יעקב אחי ישו]] היה (מתוך הוכחה בשלילה) ודאי יַעֲקֹב בֶּן־חַלְפַי המוזכר ב[[מעשי השליחים]], ולכן אמו הייתה אישה בשם חַלְפַי והוא היה למעשה דודנו של ישו, וכך בוודאי כל האחרים. לפיכך, מרים הייתה בתולה כל חייה.

 

בין כך ובין כך, עקרון בתולי הנצח התקבל בשני חצאי העולם הנוצרי. ב-553, [[ועידת קונסטנטינופול השנייה]] התייחסה לאם האלוהים בתואר "בתולת תמיד" (ἀειπάρθενος). ב-649, הוועידה הלטרנית אימצה נוסח החלטה לפיה מרים הייתה בתולה "בטרם, במהלך ואחרי הלידה".

 

[[הרפורמציה הפרוטסטנטית]] במאה ה-16 לא הביאה לשינוי מיידי במעמדה של האמונה. [[מרטין לותר]], [[ז'אן קלווין]] ו[[אולריך צווינגלי]] הוסיפו כולם לדגול בה. עמיתיו של קלווין, שכמעט ולא התייחסו לאם האלוהים בשל מיעוט אזכוריה בבשורות, דאגו להכניס את התואר "בתולת תמיד" להצהרת האמונה ההלווטית השנייה ב-1564. מנהיגי הזרם המרכזי של הרפורמציה התייחסו לשאלה בחומרה יתרה. היעדר הביסוס המקראי, והסמליות הרבה שבהרחקת ישו מרבייה אנושית רגילה, הפכו את הסוגיה לאבן בוחן במאבקם נגד רפורמטורים רדיקלים יותר. הללו ביקשו ליישם במלואו את העקרון של בכורת כתבי הקודש, ולבער את כל המסורות הנוצריות שלא ניתן היה להשתית על הביבליה, וחלקם אף ראו בישו בן-תמותה. [[יוחנן אקולמפדיוס]] אמר לצווינגלי ב-1527 שהנצרות כולה תקום או תיפול על סוגיית בתולי העד.{{הערה|1= Diarmaid MacCulloch, All Things Made New: The Reformation and Its Legacy. [[הוצאת אוניברסיטת אוקספורד]], 2016. עמ' 49-52.}}