סו-וון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מוסדות הלימודים הקונפוציאנים בקוריאה מהמהאה ה-15 עד המאה ה-19. תשעה מהם הוכרזו אתר מורשת עולמית בקוריאה הדרומית. תרגום ועיבוד מידע מהוויקיפדיות באנגלית, בגרמנית ובצרפתית |
מ זוטה |
||
שורה 20:
מוסדות הסו-וון הופיעו לראשונה בקוריאה בתחילת [[שושלת ג'וסון]]. הם עוצבו לפי {{קישור שפה|אנגלית|Academies of Classical Learning|אקדמיות ללימודים קלאסיים|אקדמיות סיניות פרטיות מוקדמות ללימודים קלאסיים}} הקרויים בסינית שׁוּיְוֵּ'אן (书院, ב[[פין-יין]]: shūyuàn). מקורן במאה ה-8 תחת [[שושלת טאנג]] ומאוחר יותר הן פורקו תחת [[שושלת יואן]] כדי להפוך למכינות ל[[הבחינות הקיסריות|בחינות הקיסריות]] בשליטה ממשלתית.
אף על פי שהשנה המדויקת של כניסת הסו-וון לקוריאה אינה ידועה בוודאות, בשנת 1418 העניק המלך [[סג'ונג הגדול, מלך קוריאה|סג'ונג]] פרסים לשני חוקרים על עבודתם בהקמת סו-וון ב{{קישור שפה|אנגלית|Gimje|קימג'ה}} ו[[קוואנגג'ו]]. הסו-וון הראשון שקיבל אמנה מלכותית היה סוֹסוּ סו-וון ב{{קישור שפה|אנגלית|Punggi|פונגי}}, בניהולו של {{קישור שפה|אנגלית|Yi Hwang|יי הוואנג}}, שקיבל לוח הכרה מהמלך {{קישור שפה|אנגלית|Myeongjong of Joseon|מייאונגג'ונג, מלך קוריאה|מייאונגג'ונג}} ב-1550. הסו-וון שימשו לתרגול וביצוע של טקסים קונפוציאניים
מוסדות סו-וון רבים הוקמו על ידי משכילים בולטים, או על ידי קבוצות מקומיות של משפחות יאנגבאן. לדוגמה, ג'ו סה-בונג הקים ב-1534 את הסוֹסוּ סו-וון, שהמשיך לפעול זמן רב לאחר מותו. חלקם נבנו על ידי קבוצת המשכילים המכונים {{קישור שפה|אנגלית|Sarim|סארים}} שפרשו לכפרים בעקבות הטיהורים של המשכילים במאה ה-16 ושימשו להם כבסיסים פוליטיים.
שורה 50:
| align="right" | 786.7
| {{coord|35|32|54.56|N|127|46|59.71|E}}
|
|-
| אוקסאן סו-וון
שורה 68:
| align="right" | 510.6
| {{coord|35|18|38.18|N|126|45|6.18|E}}
|
|-
| דודונג סו-וון
שורה 74:
| align="right" | 812.3
| {{coord|35|42|3.31|N|128|22|18.87|E}}
|
|-
| ביונגסאן סו-וון
שורה 86:
| align="right" | 549.6
| {{coord|35|36|6.59|N|128|33|11.14|E}}
|
|-
| דונם סו-וון
| |||