ישיבה תיכונית חרדית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 27:
מודל הישיבה התיכונית מקובל ביותר בקרב הציבור הדתי לאומי בישראל ובחלק מהקהילות החרדיות המודרניות בצפון-אמריקה ומערב-אירופה. מטרת הישיבה התיכונית היא להקנות ללומדים הדתיים בה תעודת בגרות. המסגרת היא בדרך כלל 4-שנתית וכוללת בגרות בכל מקצועות החובה ו-5 יחידות גמרא. חלק משעות אחר הצהריים מוקדש בהן ללימודים כלליים באנגלית, מתמטיקה, היסטוריה, לשון, אזרחות, חינוך גופני, תנ"ך ומחשבת־ישראל – לימודים שאינם נלמדים בישיבות הקטנות.
במקביל לזרם המרכזי של הישיבות הקטנות מתקיימות מספר קטן של ישיבות המזוהות כישיבות תיכוניות חרדיות, אך אלו מתחלקות לכמה סוגים עיקריים שונים מאוד באופיין. סוג אחד, ותיק יותר הוא ישיבות המכוונות את בוגריהן לישיבות גדולות וקהל היעד שלהן הוא צעירים חרדים מודרניים, כגון [[ישיבת היישוב החדש|ישיבת "הישוב החדש"]] שהוקמה כבר בשנת 1938, [[ישיבת מערבא]] שהוקמה בשנת 1984 ו[[ישיבת נהורא]] שהוקמה בשנת 1995, ישיבות אלו גדולות משמעותית משאר הישיבות התיכוניות החרדיות. הסוג השני הוא של ישיבות לחרדים פתוחים יותר כמו קהילות חב"ד אשר בעיניהם המשך ללימודי תואר או שירות צבאי הם דבר יחסית מקובל, והסוג השלישי הוא ישיבות המתמקדות בילדים אשר באים מבתים שאינם חרדיים אך למדו במוסדות יסודיים חרדיים, או בנים של בעלי תשובה שנמצאים בתהליך מבחינת הזהות הדתית שלהם.
חלקן של הישיבות נתקל בהתנגדות חריפה וחלקן ב[[הסכמה שבשתיקה]] מצד רבנים, בעיקר בהתאם לאופי השכונה ורמת הסיכון שמעריכים הרבנים שהקמת הישיבה תהווה לציבור החרדי הרלוונטי.
| |||